מאת: מדור ניהול הידע אטל

תאריך עלייה לאתר: 18/05/2025

תאריך האירוע: 2025-05-18

מספר צפיות: 232

  פתיח לראיון מאת: ניסים קלו רמ"ד ניהול הידע אט"ל (סיכום מלחמה של אסי)

יש ראיונות שאתה ניגש אליהם עם מחברת ועט.
ויש ראיונות שאתה ניגש אליהם עם לב פתוח.

כזה היה הראיון עם רנ"ג אסי - נגד לוגיסטיקה, מנהל עבודה, מפקד של אמת, ולפני הכל – איש של אנשים.
לאיש הזה לא צריך להסביר מהי משמעות המילה "שליחות". הוא פשוט חי אותה, כל יום, כל לילה, כבר יותר משני עשורים – ובמיוחד בתקופה הקשה, התובענית והמטלטלת של מלחמת חרבות ברזל.

אסי לא היסס להיכנס כל לילה לשטח, בשיירות חשופות, תחת איום, כדי שהלוחמים יקבלו את מה שהם צריכים.
הוא החזיק את מחלקת הלוגיסטיקה של גדוד 932 בידיים יציבות, בלב פתוח, ובחוכמה שקטה – גם כשסביבו הכול רעד.
הוא חיבק את אנשיו, האמין בהם, וחינך דור של נגדים צעירים לא רק לתפקד – אלא להאמין בעצמם, גם כשאחרים פקפקו.

אבל בתוך כל העשייה – הוא שילם גם מחיר אישי כבד.
משפחה שהתרחקה. קשרים שנשברו. כאב גדול שמתחבא מאחורי העיניים השקטות.
ולמרות הכול – הוא נשאר שם, כמו סלע בלב הסערה. נגד מוביל, מצפן ערכי, עמוד תווך אנושי.

זהו הראיון המלא עם אסי – ראיון שהוא עדות חיה למנהיגות, למסירות, ולמחיר של שירות אמיתי.
תקראו. תתרגשו. ותבינו למה גם רמבו, בסוף – מבקש לוגיסטיקה.

 ספר על עצמך.

אסי עונה:

שמי אסי   נשוי לנוי ואב לשלושה ילדים: מרואן בן 28  עוני בן 24 ודן בן 9 לרעייתי האהובה  ואנחנו גרים בדלית אל כרמל

התגייסתי לצה"ל באוגוסט  1992 ,  ובמהלך השנים עברתי את כל הקורסים והשלבים בחיל הלוגיסטיקה.
התפקיד הראשון שלי היה נגד לוגיסטיקה, בתפקיד שכל כולו היה שירות לפרט.

התחלתי את דרכי באגד 215 ובחטמ"ר שומרון, במסגרת הממשל הצבאי. בשנת 1998 עברתי לימ"ח, ובשנת 2000 כבר שימשתי כנגד בימ"ח.
אז גם קיבלתי באופן חריג את תפקיד מפקד הימ"ח, למרות גילי הצעיר והפז"ם שלי – פשוט האמינו בי וסמכו עליי.

בשנת 2010 החלטתי לבצע שינוי משמעותי, ועברתי לגדוד 932 של חטיבת הנח"ל – שם אני משרת עד היום.

מהלך השירות של רנ"ג אסי  – תפקיד אחר תפקיד, אתגר אחר אתגר

  1992–1998 | אגד 215 וחטמ"ר שומרון – נגד לוגיסטיקה בשדה הקרב

עם גיוסו לצה"ל ב-1992 שובץ אסי בחיל הלוגיסטיקה וביצע את כל הקורסים והשלבים הנדרשים. תפקידו הראשון היה נגד לוגיסטיקה באגד 215 ובהמשך בחטיבת שומרון, תחת פיקוד הממשל הצבאי. כבר אז הוא נחשף לשטח מורכב, פעילות מבצעית מתמשכת, עימותים, מעצרים והיתקלויות – ולמרות זאת תפקד כלוגיסטיקן אחראי על זמינות ציוד, תחמושת, דלק ומזון – תחת שגרה מבצעית מתוחה.

מה כלל התפקיד: ניהול יומיומי של ציוד לוחמים, תמיכה שוטפת בפלוגות מבצעיות, אספקות חירום לבסיסים מבודדים, תגובה לאירועים פתאומיים תוך שמירה על רמות מלאי קריטיות.
אתגרים מרכזיים: חוסר ודאות בשטח, תחלופה גבוהה של כוח אדם, ניהול משברים ללא תשתית קבועה, עבודה מול אוכלוסייה אזרחית עוינת.

  1998–2000 | מעבר לימ"ח – נגד בימ"ח

אסי עבר לתקופה קצרה יחסית ליחידת האחסון המרכזית (ימ"ח), שם מונה לנגד בימ"ח – במסגרת אחראית ומדויקת אך פחות מבצעית.

מה כלל התפקיד: ניהול מלאי מערכתי בהיקף גדול, רישום ואחסון פריטי חירום ותחמושת, הכנות למלחמה ואימונים, אחריות על חידוש ציוד תקופתי.
אתגר בולט: המעבר משטח מבצעי למערכת עורפית סדור דרש הסתגלות לניהול לוגיסטי מדויק עם אורך נשימה, אך הקשר הישיר ללוחמים נחלש – וזה בער בו.

  2000–2010  מפקד ימ"ח – אחריות מערכתית ופריצה חסרת תקדים

בשנת 2000, בגיל צעיר מהרגיל ובפז"ם קצר, מונה אסי למפקד ימ"ח – מינוי חריג שמעיד על אמון עמוק בו מצד המפקדים.

מה כלל התפקיד: ניהול כלל הפעילות במחסן חירום ליחידות לוחמות, כולל תחמושת, אמצעי לחימה, מיגון אישי, ציוד קשר, מערכות צל"מ ואופטיקה. הובלת צוותי קבע וחיילים, הכשרות, בקרה, ביקורות קפדניות ותכנון התעצמות.
אתגרים מרכזיים: קידום אנשים במקביל לבנייה ארגונית, עמידה בנהלים תוך שיפור זמינות והיענות ליחידות שדה, ומעל הכל – עבודה מול יחידות שמצפות לקבל הכל מיידית בשעת חירום.

  משפט מסכם על כל הדרך:

״בחרתי בתפקיד הכי טוב, משמעותי ומספק שיש. אני ממליץ לכל נגד – זה לא מקצוע, זו שליחות.״

ניסים : בהתבסס על מה שסיפר רנ"ג אסי  , ועל בסיס היכרות עמוקה עם תפקוד מחלקות הלוגיסטיקה בגדודים לוחמים כמו 932 (חטיבת הנח"ל), להלן סיפור התפקיד שלו משנת 2010 ועד היום – כולל הרחבה על המבצעים, המקומות, הלחימה, הצרכים, העשייה והאתגרים – הכל תחת לחץ, בלי שגרה, ובלי מרחב לטעות:

  רנ"ג אסי   – מנהל עבודה לוגיסטיקה בגדוד לוחם (2010–היום)

16 שנות תפקיד. אלפי משימות. עשרות מבצעים. מאות לוחמים שנשענים עליו.

מאז 2010, אסי הוא המנוע הלוגיסטי של גדוד 932, גדוד חי"ר מהבולטים והפעילים ביותר בצה"ל. במשך 16 שנים הוא לא שינה תפקיד – לא מתוך נוחות, אלא מתוך שליחות. בכל שיגרה ובכל חירום, בכל פעילות מבצעית ובכל מלחמה – אסי נמצא שם. בגב, בקו, ולפעמים ממש בתוך השטח הלחוץ ביותר.

  הפעילות המבצעית והמלחמות (2010–2024):

1. מבצע עמוד ענן (2012)
   • הגדוד פעל בגזרת עזה, תוך הכנות לתמרון.
   • דרישות לוגיסטיות: ארמון, תחמושת, ציוד מיגון, ניודים תכופים.
   • אסי וצוותו ביצעו שינועי ציוד בלילה, בנוהל קרב מתגלגל.
2. מבצע צוק איתן (2014)
   • הגדוד תמרן בתוך רצועת עזה, תחת אש, לאורך 24 ימים.
   • אסי לא היה בבית במשך כל התקופה.
   • תספוקים יומיים בצל ירי רקטות ופצמ"רים.
   • הובלת ציוד אישי, תחמושת, מזון, דלק ומים – בפועל, כל מה שנדרש ללוחם בקצה.
3. שגרה מבצעית באיו"ש (2015–2021)
   • פשיטות ליליות, מעצרי מבוקשים, מתיחות ביטחונית מתמשכת.
   • הגדוד תפקד בתנאי לחץ יומיומי.
   • אסי נדרש להגיב לדרישות משתנות מיידית: ציוד מתפרץ, תחמושת ייעודית, טיפול שוטף ברכבי סיור.
4. מבצע שומר החומות (2021)
   • פריסה דרומית מהירה, היערכות לתמרון, תספוקים תכופים לשטח.
   • ביצוע תחת אי ודאות, איום מתמשך, והנחיות משתנות בקצב גבוה.
5. מלחמת חרבות ברזל (2023–2024)
   • שיא הפעילות: הגדוד נכנס לעזה, לחם בגזרות המרכזיות.
   • אסי הוביל תספוקים בלילות, עם נהגים ונגדים, תחת איום ירי ומארבים.
   • ניהל ציוד גם למחלקות תקשוב ורפואה.
   • הרחיב את תחומי אחריותו מעבר למחלקתו – מתוך תחושת אחריות מלאה.

  תחומי אחריות: הכל מהכל

"אני אחראי על כל ציוד שמניע את הלוחם. אם חסר לו – זה עליי."

• ארמון – מגדים, אפודים, אמצעי מיגון, קסדות, שכפ"צים, ברכיות.
• תחמושת – מכל הסוגים: קל"ב, כבד, רימונים, אמצעי פריצה.
• ציוד רפואי – מילוי תיקים, חידוש ציוד למרפאות שדה.
• מים ודלק – תדלוק בגזרה, מיכלים למתקנים מאולתרים, בקבוקי שתייה.
• רכש חירום – משקפות, סוללות, תאורה, מטענים ניידים.
• מכולות חירום – מלאים ניידים לתגובה מהירה.
• אופטיקה וצל"מ – החלפות, תיקונים, ציוד רזרבי.
• מענה ללוחם הבודד – גרביים, מדים, שקי שינה, כל דבר שנשחק או נאבד.

 איך נראה יום עבודה של אסי? אין דבר כזה "יום רגיל"

• מגיע ראשון, יוצא אחרון.
• ישיבת פתיחת שבוע – בניית תכנית לוגיסטית מותאמת לאירועים.
• טיפול בתקציב, רכש, דוחות כשירות.
• עשרות תקלות, בקשות, פניות.
• אריזת ציוד, בדיקת מלאים, תיאום שינועים.
• תספוק בפועל – לרוב בלילה, עם ארבע משאיות, בתיאום עם רס"פ, נהג, נגד.
• לעיתים קרובות – נכנס בעצמו לעזה או לגזרה חמה, כדי לוודא שהכול הגיע.

 העשייה האנושית – לא רק ציוד, גם נשמה

• אסי בנה צוות של נגדים לוגיסטיים צעירים שגייס בעצמו.
• הוא מאמן, מדריך, נותן גיבוי.
• מקפיד לתת לכל נגד להוביל תספוק, להופיע מול מפקדים, להרגיש שייך.
• כשהנגדים נשחקים – הוא זה שמרים אותם, שומע, מתעניין, נמצא שם.
• כשהם מצליחים – הוא נותן להם את הבמה, לא לוקח קרדיט.

⚠️ תמיד בלחץ, תמיד בלי טעות

"אין דקה לנוח. אין מקום לטעויות. טעות אחת – ולוחם נשאר בלי מגן, בלי אוכל, בלי כדור."

אסי מתפקד כל השנים תחת לחץ מבצעי קבוע. הכל דינאמי, מהיר, קריטי.
והוא מתפקד – כי הוא מרגיש שזה שליחותו.

✅ סיכום – מה הסיפור של אסי?

• 16 שנים בתפקיד שלא נגמר אף פעם.
• הוביל לוגיסטיקה לכל מבצע ומלחמה שצה"ל הכיר בעשור האחרון.
• לא החסיר יום. לא חיפש לברוח.
• בנה דור המשך, יצר חיבורים, סיפק ציוד – והעניק ביטחון.
• הלוחמים קוראים לו "אבא", והוא לא מתווכח.

"בחרתי בתפקיד הכי טוב, הכי משמעותי והכי מספק שיש. כל יום זה מלחמה – ואני פה בשביל הילדים שלי."

תיאור מורחב ואנושי שממחיש את סיפורו של רנ"ג אסי   – נגד לוגיסטיקה שכבר 16 שנים חי במכולות, נודד עם הגדוד, ונושא את הבית על גבו כמו צב:

 "הגדוד שלי הוא כמו צב – לוקח את הבית על הגב"

סיפורו של נגד לוגיסטיקה שמנהל הכל – ממכולה ארעית בשטח פתוח, בלי קירות, בלי עוגן, בלי שגרה.

 גדוד בתנועה – כל ארבעה חודשים עוזבים הכל

גדוד 932, מהוותיקים והלוחמים בחטיבת הנח"ל, אינו יושב קבע. הוא גדוד מבצעי שמעתיק את מקומו כל כמה חודשים – מהמרכז לדרום, מהצפון לגזרה המזרחית, ממחנה פתוח לשטח טקטי.
אין לו משרדים מסודרים. אין מחסן תחמושת מסודר. אין משרדי שלישות, לא מחסן ציוד אישי ולא בסיס קבוע.

"הכל אצלנו נמצא בתוך מכולות. כשאנחנו זזים – הכול מתנתק. אנחנו אורזים את כל החיים שלנו, קושרים על משאית – ומתחילים מחדש. שוב."

  מכולה אחת – משרד, בית, מחסן ולפעמים גם מיטה

רנ"ג אסי   חי כך כבר 16 שנה.
המכולה היא המשרד. המכולה היא גם המחסן. לעיתים היא גם המקום היחיד להתאוורר בו – לשתות קפה, לדבר עם חייל, לנשום רגע. אין תנאים. יש עשייה.

"כשאתה מנהל מחלקה לוגיסטית מתוך מכולה, אין לך איפה לתלות דף, אין לך מגירה להניח עט. כל תזוזה, כל משב רוח – יכול לשבש סדר. ובכל זאת – הכל חייב להיות במקום."

  תחושת שייכות בלי עוגן פיזי

זו תחושת שורשיות אחרת.
הגדוד לא שייך למקום – הוא שייך לאנשים שבו.
ובמקום שבו אנשים אחרים מתלוננים על מיזוג או תנאים – אסי מחנך את הנגדים שלו לעיקרון אחד:

"אם אנחנו לא נבנה בית בלב – לא יהיה לנו בית בכלל."

הם מפרקים, אורזים, מעבירים, פורסים – בכל תנאי, בכל שטח.
והם עושים את זה עם גאווה.

  איך זה משפיע על בן אדם?

כשהחיים שלך נודדים כל עונה, אתה חי בלי שגרה.
אתה לא יודע מתי תישן בשקט, מתי יהיה קפה חם, מתי תהיה מקלחת זמינה.
ואסי – נשאר.

"16 שנה אני חי במכולות. עברתי עשרות אתרים, מאות תספוקים. אף פעם לא ביקשתי משרד. רק ביקשתי שהציוד יגיע בזמן – ושהלוחמים לא ירגישו את המחסור."

 תחושת שליחות שמכסה על חוסר הנוחות

הוא לא מתלונן – אבל הוא מרגיש.
הוא לא בורח – אבל הוא נשחק.
ובכל זאת – הוא קם כל בוקר, מסדר ציוד, סופר תחמושת, עולה על משאית תספוק, ויוצא לדרך.

"אנחנו כמו צב – סוחבים את הבית על הגב. זה קשה. אבל כשאתה מבין למה אתה עושה את זה – אתה שוכח מהקושי."

  סיכום – גדוד לוחם, לוגיסטיקה נודדת, ונגד אחד עם לב גדול

רנ"ג אסי   לא מחפש משרד.
הוא מחפש יעוד.
וכל עוד יש לו מכולה אחת, צוות נגדים, ומג"ד שמעריך – הוא לא עוזב.

"גם בלי קירות – יש לנו מסגרת. גם בלי עוגן – יש לנו דרך. כל עוד הלוחם מקבל את מה שהוא צריך – אני יודע שיש לי תפקיד."

⚙️ "מהפקודה – ועד החולצה האחרונה"

כך נראית הלוגיסטיקה של גדוד לוחם, יום אחר יום, בלי רגע מנוחה
מאת: ניסים

 שלב ראשון: הבנת התמונה המבצעית

הכל מתחיל עוד לפני שהגדוד זז.
רנ"ג אסי יושב עם המג"ד והקצין האג"מי – ושומע מהם על תוכנית הפעולה לחודשים הקרובים:

• תעסוקה מבצעית בגזרה X
• אימון לוחמים בשטח Y
• תמרון לחימה, או מעבר למוכנות מלחמה

הוא שואל שאלות, מקבל כיוונים, מבין מה נדרש להכין – מראש.
זה לא קורה מהיום למחר. צריך לחשוב קדימה:

• מה יהיו התנאים?
• מה הלוחמים צריכים?
• אילו פלוגות יפעלו?
• כמה זמן הם יהיו בשטח?
• מה מצב הכלים והציוד כיום?

שלב שני: בניית תוכנית לוגיסטית

אחרי הבנת הכיוון – מתחיל תהליך תכנון מורכב.
אסי בונה תוכנית לוגיסטית מלאה שתתן מענה לכל צורך בשטח:

• תחמושת מדויקת לכל סד"כ
• ציוד אישי (מיגון, ברכיות, אפודים, קסדות)
• אמצעים מתכלים (שלוקרים, גזיות, פנסים)
• ציוד רפואי, צל”מ, אופטיקה, תקשוב
• דלק, מים, מזון
• חלקים חלופיים לכלי רכב
• ציוד גיבוי למחסור בלתי צפוי

התוכנית כוללת כמויות, תאריכים, מיקומים, שיטת הפצה, תחלופה, גיבויים והיערכות לחירום.

✅ שלב שלישי: אישור המג"ד והתחלת הריצה

התוכנית עוברת לאישור המג"ד.
לאחר החתימה – מתחיל המרוץ:

• פתיחת הזמנות מול מרכזי רכש
• אישורי תקציב
• שיח עם חטיבה, אוגדה, פיקוד
• עבודה מול מרכזי אט"ל, מרא”הס, בסיסי תחמושת ודלק

כל אישור כזה – תהליך מורכב.
לפעמים – הציוד קיים, אבל צריך להילחם עליו.
הגדודים מתחרים ביניהם, והמפתח הוא קשרים.

שלב רביעי: תעדוף לפי משימות משתנות

בזמן שכל זה קורה – המציאות משתנה.

• פתאום מג”ד מחליט להקדים אימון.
• מתח מגיע מהגזרה.
• מודיעין משנה משימות.
• פלוגה נשלחת למשימה פתאומית.

אסי חייב להגיב מיידית:

• לעצור משלוחים, להזיז ציוד.
• להחליף ציוד בין פלוגות.
• להקדים אספקות.
• לגבות פלוגה שנכנסת ראשונה.

זה דורש שליטה במערכות, קשר צמוד עם ס'מפ, רס"פ, ק.לוג, מפקדי פלוגות – ומערכת קשרים הדוקה עם כל הדרגים.

 שלב חמישי: קבלת הציוד, אחסון והכנה לשטח

הציוד מתחיל להגיע – מארגזים, מכליות, מכולות, משאיות.
אסי וצוותו פורקים הכל, בודקים, מסווגים, רושמים.
חלק מהציוד מגיע לא תקין, לא תואם, או בחוסרים – ואז מתחילים אלתורים:

• לאחד ערכות
• להחליף בין פלוגות
• להזמין מחדש במקביל
• לגבות דרך יחידה אחרת
• לחפש אצל חברים במערך

כל טעות פה – תגיע ללוחם בקצה.

 שלב שישי: ניפוק מדויק ללוחמים והמפקדים

בסופו של דבר – הלוחמים צריכים לקבל את מה שיביא להם את הניצחון.
אסי מקפיד:

• שכל מפקד יקבל לפי התכנון
• שהציוד יגיע בזמן
• שהכל יתויג, ייחתם, יתועד
• שהכלים יעלו לגזרה כשהם מוכנים – עד הפריט האחרון

ומה קורה כשיש בלאגן? תמיד יש.

• פלוגה לא מחזירה ציוד
• מחסן זז בגלל תנועה מבצעית
• מכולה נפתחת בגשם
• חייל איבד את המיגון שלו
• בגדוד אחר "שכחו" לדווח שמלאי אזל
• תספוק יוצא – וחסרה ערכת אופטיקה

והשאלה היא תמיד: מה עושים עכשיו?

"אין לנו זמן להתבאס. פותרים. מאלתרים. גונבים לעצמנו זמן ונלחמים על כל שלוקר כאילו הוא קנה של נשק. כי הוא כזה."

 סיכום: זו לא רק לוגיסטיקה – זו הנדסה של מציאות מבצעית

מהתכנון, דרך האישורים, ועד הביצוע –
רנ"ג אסי מהנדס לכל משימה את הגב שלה.

• זה לא רק תספוק – זה ביטחון.
• זה לא רק רשימות – זה תחושת מוכנות.
• זה לא רק ציוד – זה מה שמכריע הצלחה של משימה.

"המערכת הזו לא תעבוד אם לא תדע לדבר עם כל אחד – המג"ד, הנהג, הסמל, איש התחמושת והרס"פ. זו רשת קשר אנושית שמרכיבה את כל מה שהגדוד צריך – רגע לפני שהוא יוצא קדימה."

מה מסתתר מאחורי "ציוד"? – הלוגיסטיקה של אמצעי הלחימה בגדוד לוחם

כשאנחנו אומרים "ציוד לוגיסטי", "כלים", או "אמצעי לחימה", קל לדמיין ארגזי תחמושת, אולי משאית עם דלק או מדים.
אבל עבור רנ"ג אסי  ומחלקתו – כל פריט כזה הוא מערכת שלמה שדורשת טיפול שוטף, תחזוקה, בקרה, זמינות חלפים וניהול מקצועי עד רמת הבורג הקטן.

להלן פירוט על כלל אמצעי הלחימה שעליהם אחראי רנ"ג אסי:

 נגמ"שים (נגמ"שים ממוגנים ולחימה קדמית)

• מה הם? רכבי לחימה ממוגנים המשמשים להובלת לוחמים בשטח.
• מה דרוש?
  • תחזוקה יומית ומעקב כשירות (שמן, מים, לחץ אוויר, חשמל)
  • בדיקת מערכות קשר, ניווט, מיגון, דלתות וחלונות
  • ציוד פנימי ללוחמים: ערכות החייאה, מטפים, מנשאים
  • טיפול בתקלות והובלת הכלי למוסך במידת הצורך
• לוגיסטיקה נדרשת: ניהול תורנויות אחזקה, הזמנת חלקים, שליחה ליחידת טנ"א או הבאת בוחן.

 ציוד צלם אישי ומחלקתי (ציוד ללחימה ולניוד)

• מה זה כולל? קסדות, שכפ"צים, ברכיות, אפודים, וסטים, אלונקות, פנסים, תיקי לוחם.
• מה דרוש?
  • רישום אישי לכל לוחם
  • מעקב אחרי בלאי, שחיקה, תקלות
  • החלפה לפי צורך או תקן חדש
  • ניקוי, חיטוי ואחסון בתנאים מתאימים
• לוגיסטיקה נדרשת: ספירות מלאי תקופתיות, מעקב רכש, ניפוק והחזרת ציוד לפי משימות.

 רחפנים (מודיעין ותצפית פלוגתית)

• מה הם? כלים בלתי מאוישים לאיסוף מידע בשטח.
• מה דרוש?
  • בקרה על סוללות, שלטים, חלקי חילוף, אנטנות
  • תיקונים עדינים, החלפת מדחפים, אחסון מוגן
  • תיעוד שעות שימוש
• לוגיסטיקה נדרשת: זמינות תמידית של ערכת חילוף, עבודה צמודה עם צוות הרחפנים, אספקת ציוד נלווה.

 גנרטורים (אספקת חשמל לשטח)

• מה הם? מכשירים להפקת חשמל באתרים מבצעיים מבודדים.
• מה דרוש?
  • תדלוק קבוע
  • בדיקות שמן, תקינות חשמל
  • שמירה על אוורור, אטימה מגשם ואבק
• לוגיסטיקה נדרשת: תחזוקת שגרה, תכנון תדלוק, תיעוד צריכה יומית, טיפול בתקלות.

 מלגזות (שינוע ציוד כבד)

• מה הן? כלים לוגיסטיים לפריקה והעמסה של ציוד ותחמושת.
• מה דרוש?
  • הכשרה להפעלה
  • טיפול תקופתי בחשמל, צמיגים, זרועות
  • זמינות תמידית – כולל חלפים
• לוגיסטיקה נדרשת: ניהול יומן טיפולים, עבודה מול בוחן, תיאום מול מחסן התחמושת.

 רכבי חום (רכבי סיור קרביים)

• מה הם? רכבים טקטיים לסיורים והובלה בגזרות חמות.
• מה דרוש?
  • אחזקה מכנית שוטפת
  • בדיקות תקינות כל בוקר לפני יציאה
  • מיגון, ציוד קשר, תחמושת
• לוגיסטיקה נדרשת: תיאום עם קצין רכב, זמינות תדלוק, כלי חלופי במידת הצורך.

 רכבים לבנים (לוגיסטיקה ואחזקה)

• מה הם? רכבים מנהלתיים להסעות, אספקות, ותיאומים.
• מה דרוש?
  • מעקב ק"מ, דלק, ביטוחים, אישורים
  • טיפול שוטף מול רס"ר/סדנא
• לוגיסטיקה נדרשת: ניהול צי רכב, תיאום טיפולים, בדיקות כשירות.

 מערכות גיל ומרגמות (אמצעי לחימה פלוגתיים)

• מה הם? אמצעים לירי עקיף, גילוי ואיכון אויב, הפעלת אש.
• מה דרוש?
  • ניוד זהיר, בדיקות תקינות מכניות ואלקטרוניות
  • ציוד נלווה: כלים, תחמושת ייעודית, גיבוי מבני
• לוגיסטיקה נדרשת: אחסון מוגן, ניוד בטוח, סד"כ תקני לכל צוות, ניהול מעקב שימוש ותחזוקה.

  לסיכום: מאחורי כל פריט – יש עשרות פעולות

לא מדובר רק ב"ציוד" – אלא בתהליך תחזוקה ולוגיסטיקה שלם, שמחייב ראייה מערכתית, שליטה מקצועית, ניהול מדויק, ותיאום מול עשרות גורמים.

וכשיש שבר, תקלה, או אפילו מיגון חסר – זה משפיע על הבטיחות, היעילות וההישרדות של הלוחם בשטח.

"אנחנו לא רק מחלקים ציוד – אנחנו שומרים שהלוחם יהיה כשיר ומוכן בכל רגע נתון."
– רנ"ג אסי  

תיאור עמוק, אותנטי ומפורט של ההוויה של אנשי הלוגיסטיקה בגדוד 932 לפני המלחמה, כפי שמשתקפת מתשובתו של רנ"ג אסי  – בשילוב הבנה רחבה של מה שעובר על נגדים וחיילי לוגיסטיקה בגדוד לוחם:

  הלב הפועם שלא רואים – ההוויה של אנשי הלוגיסטיקה בגדוד לוחם

"שום דבר לא זז בלי הלוגיסטיקה – ואנחנו יודעים את זה טוב מאוד"

  לפני המלחמה – שגרת קצה

היום של אנשי הלוגיסטיקה בגדוד 932 מתחיל מוקדם – לא בשקט של משרד, אלא בתוך שטח טקטי, ליד מחסן מאולתר או מכולה מאובקת.
בשעה 8 בבוקר הם כבר פורקים ציוד, מחתימים, אורזים, מסדרים, בודקים.
היום נגמר – אם בכלל – רק לקראת חצות. לפעמים אחרי.

זו שגרה שאין בה רגע של מנוחה:

• חייל מבקש להחליף מדים
• פלוגה עולה לקו וחסרה לה ערכת חובש
• סמל מתלונן שחסרות קסדות
• קצין מבקש דחוף עוד 2 וסטים לפעולה
• מפקדה מתכננת אימון – ואין גנרטור תקין
• מישהו איבד שלוקר
• הרס"פ התקשר על בלאי תחמושת

והם שם. תמיד שם.

  הם המרכז – אבל בצל

אנשי הלוגיסטיקה הם בורג מרכזי, אבל לפעמים – בורג שקט.
הם לא עולים בקשר. הם לא יורים.
אבל הם אלו שבלעדיהם הכדור לא ייצא מהקנה.

"בלי ציוד – אין אימון. אין פעולה. אין תנועה. כל דבר מתחיל ונגמר אצלנו."

  העבודה היומיומית – לא זוהרת, אבל קריטית

העבודה היומית היא סיזיפית:

• קיפול אוהלים רטובים
• סחיבת מיכלי דלק
• חיטוי שקי שינה
• תיקון רוכסנים
• ספירת תחמושת
• ניקוי אלונקות
• ניפוק פנסים
• פריקת ציוד בלילה

זו עבודה כבדה, פיזית, שוחקת, שאין בה ברק – אבל יש בה לב גדול מאוד.

  בסוף היום – עייפות פיזית ונפשית

כשכולם מתפנים לנוח, חיילי הלוגיסטיקה מקפלים את הבסיס.
הם האחרונים לצאת מהשטח, הראשונים לקום.
הם סוחבים את כל מה שנשאר – תרתי משמע.

"החייל שלי סוגר את היום עם חול על הפנים, כאב בגב ודמעות בעיניים – כי אף אחד לא מחא לו כפיים. אבל אני יודע – שהוא עשה את הכי הרבה."

  האתגר הפיקודי: להפוך את העבודה למשמעות

כמפקד, אסי מבין את אחד האתגרים הקשים ביותר בלוגיסטיקה – להפוך עבודה קשה, שוחקת ולא זוהרת – למשמעותית.

איך?

• שיח יומי – להסביר למה כל משימה חשובה.
• מתן קרדיט – שהרס"פ יגיד תודה, שהמג"ד יכיר.
• שיתוף בתכנון – להכניס נגד לוגיסטיקה לישיבת פקודות.
• יצירת גאוות יחידה – לגרום להם להבין שהם אלה שמאפשרים את הכל.
• הובלה בדוגמה אישית – לטפס בעצמו על משאית, לפרוק ציוד, לעבוד איתם.

"אם הם ירגישו שמישהו רואה אותם – הם יישארו. ואם הם ירגישו שהם חסרי ערך – הם יישברו."

  כשמגיעה המלחמה – הם פתאום נראים

ברגע שמתחילה לחימה – כולם מבינים.
כשיש חסר, כשצריך תספוק בלילה, כשחסר ציוד קריטי – כולם מחפשים את הלוגיסטיקה.

ופתאום – הם הופכים לגיבורים השקטים.
והם פורחים. כי זו הסיבה שהם כאן.

  סיכום – זו לא רק הוויה לוגיסטית. זו שליחות של שק החול בכניסה לקרב.

חיילי הלוגיסטיקה בגדוד 932 חיים בין הצללים.
עובדים בלי שואו, בלי וידאו, בלי כתבות.
אבל בלעדיהם – הכל נעצר.

"אם הלוחמים הם קצה החנית – אנחנו היד שמחזיקה בה. ואם נרד – כל המבצע יתמוטט."

  תיאור התפקיד והצוות של רנ"ג אסי  

מנהיג שמרכז הכל, נותן ביטחון – ודואג שלא יחסר כלום לאף לוחם

  התפקיד: מנהל כל העשייה הלוגיסטית של הגדוד – עד לרמת הכפפה של הלוחם

רנ"ג אסי הוא מרכז העצבים הלוגיסטי של גדוד 932. הוא אחראי באופן ישיר על כל מערך האספקה, התחזוקה, התחמושת, המלאים, הציוד והרכש.

"אני דמות מאחדת ומרכזת הכול. כשאני נמצא – הנגדים רגועים, המ"פים והסמ"פים מרגישים שהכול פתיר."

התפקיד שלו כולל:

• ניהול מלאי ארמון (ציוד מיגון ואישי)
• תחמושת – כל הקליברים, רימונים, אמצעים
• ציוד שגרה – שקי שינה, מדים, תיקים, שלוקרים, אוהלים
• ניהול רמות מלאי תקניות
• התעצמות וקליטת ציוד חדש
• זיכוי והחלפות
• ניהול מכולות חירום (ציוד מבצעי מהיר לשליפה)
• רכש מיוחד – לפי דרישות חריגות
• ספירות מלאי ועמידה בבקרות

כל אלה מנוהלים תוך עבודה לפי פקודות מטכ"ל, דוחות עוצמה, מעקב ישיבות, ובקרה שבועית.

 הצוות: ארבעה נגדים שכל אחד מהם מקצוען בתחומו

לאסי ארבעה נגדים תחת פיקודו – כל אחד מהם מופקד על תחום:

1. נגד ארמון
   אחראי לציוד הלוחם: קסדות, שכפ"צים, ברכיות, אפודים, וסטים, מג"דים, כובעי לילה, פנסים.
2. נגד תחמושת
   מתאם מול מחסני תחמושת, אחראי על קליטת תחמושת, אריזות, חתימות, תיעוד, ניפוק והחזרה, כולל תחמושת צליפה, רימונים ונ"ט.
3. נגד ציוד שגרה
   אחראי על ציוד בסיסי לחיילים ולפלוגות: אוהלים, שקי שינה, ערכות קפה, שולחנות מתקפלים, כלי אוכל, ביגוד וניקיון.
4. נגד ניהול מלאי, זיווד וחירום
   אחראי על מכולות חירום, תיאום בין כלל המחסנים, מערכות מחשוב, ספירות מלאי וניהול הציוד האסטרטגי.

כל אחד מהם מקבל סמכות, תכלול וביטוי אישי. אסי מקפיד לקדם אותם, לתת להם להוביל תספוקים לבד, להופיע מול מג"ד, ולהרגיש משמעותיים.

  סדר יום בשגרה ובלחימה: אין "רגיל" – הכל תחת עומס ובתנועה

"כל יום זה חתיכת יום. שירות לפרט ולכולם – מהבוקר ועד הלילה."

בשגרה:

• פתיחת יום ב-08:00 – תדרוך, חלוקת משימות, בדיקות מלאי
• פגישות עם רס"פים, מ"פים, ק. לוג, רס"ר
• ניפוקים, מעקב, סגירת מעגלים
• הכנת רכש, אישורים, קליטת ציוד
• סיום? לא לפני 22:00–23:00

בלחימה:

• פעילות של 16–20 שעות ביממה
• איסוף דרישות מכל פלוגה
• אריזה מדויקת לפי דרישות
• תיאום עם משאיות
• נסיעות תספוק בלילה, תחת איום

  ניהול הממשקים בצוות – הכל שקוף, מסודר, מתואם

• ראשון בבוקר: ישיבת פתיחת שבוע עם כלל הנגדים – סקירת משימות, לוחות זמנים, בעיות צפויות
• רביעי: ישיבת סטטוס ותכנון שבוע קדימה
• יומיומי: דיווחים מול פיקוד, עוגדה, חטיבה, מרכזי לוגיסטיקה
• ישיבות עם פלוגות:
  • רס"פים – אחת לשבוע
  • ס"מפים – לצל"מ ותחמושת
  • מנהלי עבודה מול מ"פים – תיאום ציודים ואירועים
  • שיח פתוח עם מ"מים, סמלים וחיילים

"הכול מתנהל על פי הספר – אבל עם המון לב ואכפתיות."

 תהליך חניכה של חייל חדש (השלמה להצגה)

 בהתבסס על מודל העבודה של אסי 

• שבוע ראשון: היכרות עם התחום, חניכה צמודה של אחד הנגדים הוותיקים
• שבוע שני: עבודה מעשית לצד מפקד התחום – תרגול ניפוק, רישום, אחסון
• שבוע שלישי–חמישי: תרגול עצמאי עם משימות אמיתיות, השגחה ולמידה מתקלות
• לאחר חודש: השתלבות בתורנויות, תכנון, ביצוע תספוקים לבד
• לאורך כל התקופה: שיח פתוח, קבלת אחריות מדורגת, שיתוף בשיחות צוות וניהול

 סיכום: תפקיד מלא אחריות, שליחות – והשראה

רנ"ג אסי מרכז הכל.
הוא לא רק מפקד לוגיסטיקה – הוא דמות אב, כתובת לפניות, מנהיג צוות, והלב הפועם של העשייה.
הנגדים סביבו יודעים שהם בידיים טובות – והוא עושה הכל כדי להעצים אותם.

"התפקיד שלי הוא לוודא שהגדוד מתפקד – אבל גם שהאנשים שלי פורחים. אם הם טובים – אז הכל מצליח."

פרק ערוך, עמוק, מרגש ומפורט על פריצת המלחמה כפי שחווה אותה רנ"ג אסי   – עם דגש על התמודדות עם כאוס הימים הראשונים, סמכותו, ניהול שקט תחת לחץ, ותמיכה בלתי פוסקת בנגדים ובחיילים סביב השעון:

  מלחמה פורצת – ואסי מתייצב כמו עמוד תווך

מ-0 ל-100 תוך שעות. בלי התראה. בלי חפיפה. אבל עם אחריות – ועם לב ענק.

  7.10   כשצה"ל רעד, אסי התייצב

ביום שבת, 7 באוקטובר 2023, עם הישמע הידיעות על חדירה רחבת היקף מעזה, לא היה זמן לשאלות.
רנ"ג אסי  לא המתין לפקודה – הוא הבין לבד:
הגדוד עומד להיכנס ללחימה – ואנחנו צריכים לספק אותו, עכשיו.

• תוך שעות בוצעה העברת קו.
• גיוס המילואים הופעל – והנגדים הוותיקים התחילו להגיע.
• אסי ריכז את הצוות, ביצע מיפוי מהיר של ציוד, והתחיל להריץ תספוקים יומיים בלי הפסקה.

  סמכות שקטה בלב הבלאגן – אסור לו לטעות

בימים הראשונים למלחמה, המערכת רעדה:

• פקודות התחלפו כל שעה
• לוחמים גויסו ישירות מהבית
• לא היה ברור מי יוצא לשטח ומתי
• ציוד היה חסר בכל מקום
• חטיבות זזו, מיקומים שונו, קווים נסגרו ונפתחו

ובתוך כל זה – עמדה דמות אחת יציבה.

"הנוכחות שלי נותנת רוגע. כשאני מגיע – גם הסמ"פ נרגע, גם המג"ד שקט יותר. זה חייב לעבוד – אין מקום לטעויות."

אסי ידע:

• כל פיסת ציוד צריכה להגיע בדיוק.
• כל משאית תספוק צריכה לצאת בזמן.
• כל משימה – מחייבת הקפדה על תכנון, רישום, בקרה.

⛓️ שיטה בלב הכאוס – איך נראה תספוק לילה תחת אש

יום עבודה מתחיל ב־10:00:

• קליטת דרישות מ־4 פלוגות
• רישום ואריזה עד 12:00
• ביקורת רס"פים ואישורי חתימה
• העמסה ב־14:00 על 4 משאיות
• תדרוך נהגים ב־17:00
• נסיעה ל"גבל" ב־18:30

בתוך המשאיות:

• נגד ציוד, נגד תחמושת, נגד אופטיקה, רס"פ, נהג, ולעיתים – גם אסי בעצמו

הם נכנסים לגזרה – בדרך כלל בחושך מוחלט.
עם פנסי ראש, תדרוך שקט, ניפוק מהיר של ציוד, והחלפת בלאי – בלי רגע מנוחה.

"פשוט מחכים לנו כל יום שנגיע. זה נותן ללוחם ביטחון. רק כשאתה עומד שם – אתה מבין כמה זה חשוב."

  תמיכה מנטלית ונפשית – כמו אבא

אסי ידע שהמלחמה הזו לא תיגמר ביום.
לכן כבר מההתחלה – הוא עבד כדי לשמר את הנפש של הצוות שלו:

• שיחות אישיות עם כל נגד.
• הקשבה. חיבוק. דיבור בגובה העיניים.
• נתינת במה – כל נגד מוביל בעצמו תספוק.
• ישיבת רענון – פעם בשבוע נגד יושב עם המג"ד בתוך עזה ומדבר.
• שיח גם עם הנשים – מחבר בין הבית לחזית.

"אני נהייתי אבא, אמא, חבר, פסיכולוג ומפקד. ככה שומרים על הלב של הצוות."

⚔️ אירועים קשים – ואסי תמיד ראשון בשטח

• כשהיה חסר ציוד – הוא אלתר.
• כשהגיעה דרישה דחופה – אפילו אם זה היה רגע אחרי תספוק, הוא יצא שוב.
• כשהיו פצועים ונפגעים – הוא זה שארז את ציודם, דומע בשקט, ממשיך לפעול.
• כשהיה בלבול – הוא זה שהחזיק את הקו.

"הרגעים הכי קשים? כשאתה מחבק לוחם ומוסר לו ציוד, ויודע שאולי זו הפעם האחרונה. אבל אתה נותן – כי זה התפקיד שלך."

 המוטיבציה – בנויה על דוגמה אישית

• אסי מטפס בעצמו על משאיות.
• עוזר בסחיבה, בודק חבילות, עובר בין כל העמדות.
• כל לילה – רואים אותו, עייף, אבל נוכח.

"המנהיגות שלי היא בדוגמה אישית. כשאני שם – כולם מרגישים חלק."

 סיכום – עמוד השדרה של הלוגיסטיקה בלב התופת

במלחמת חרבות ברזל, לא היה רגע של שקט.
אבל רנ"ג אסי הוכיח – שהלב של הגדוד פועם במכולה מאולתרת, בידיים מיובלות של נגדים שלא ויתרו.

"אנחנו לא רק מביאים ציוד – אנחנו מביאים תקווה. המג"ד אמר לי: 'אתה נותן לי את הכוח לנצח.' זה אומר הכל."

לילה אחרי לילה – שיירות לוגיסטיות תחת אש

הם לא לוחמים, אבל נכנסים כמו לוחמים.
הם לא נושאים נשק, אבל כל משאית שלהם – היא מטרה.
והם ממשיכים לנסוע. לילה. אחרי לילה. אחרי לילה.

הסכנה שקופה – אבל ממשית

שיירות התספוק של מחלקת הלוגיסטיקה נכנסות כמעט בכל לילה לגזרה הלוחמת:
משאיות עמוסות ציוד, מים, דלק, תחמושת, ציוד רפואי, אופטיקה וציוד אישי – נוסעות בדרכים חשוכות, חשופות, בלי מיגון קרבי, לעיתים בלי חיפוי ישיר.

• לא מדובר בלוחמים חמושים ב"מרכבה".
• מדובר בנהג, נגד לוגיסטיקה, ורס"פ – שנכנסים פנימה כדי לספק חיים ללוחמים.
• והם יודעים – הם מטרה קלה. חמאס מחפש אותם.

"כל פעם שאנחנו נוסעים – אנחנו יודעים שיכולים לראות בנו, לירות עלינו. אין שם 'היגיון'. יש ציוד – צריך להביא."

 הפחד הוא יומיומי – אבל מושתק

אף אחד לא מדבר על זה בפה מלא.
אבל הפחד נמצא כל הזמן:

• רגע לפני הכניסה – השתיקה ברכב כבדה.
• ברדיו – מתיחות. בקשר – דיווחים מדאיגים.
• לא תמיד יודעים אם השטח באמת "שקט".

הנגד מחזיק רשימת ציוד ביד אחת – ואת הדופק ביד השנייה.

"אני בן 50, יושב ליד נהג צעיר, נכנס כל לילה – ואני לא יודע אם נחזור. אני יודע רק שהפלוגה מחכה לנו. אז אנחנו נוסעים."

הם לא לוחמים – אבל בחזית

אנשי הלוגיסטיקה לא עברו מסלול קרבי.
אבל הם נכנסים לגזרה חמה, בלי אפוד קרמי מלא, בלי אמצעים מתקדמים, בלי נוהל קרב.
ומהצד השני – אין הנחות:

• ירי נ"ט לא מבחין בין טנק לגנרטור
• צלף לא בודק אם זו משאית תחמושת או מפקדת פלוגה

ולמרות זאת – הם באים. כל לילה. עם אותן עיניים עייפות. ואותו צו מצפון.

השחיקה הנפשית – עמוקה ובלתי נראית

• כל נסיעה היא מבחן מנטלי.
• כל יציאה היא עוד מאמץ להחזיק את הראש מעל המים.
• כל משאית – עלולה להיות הנסיעה האחרונה.
• ואין להם אפסנאי אחר. אין "מחליף".

"הם לא ישנים. הם לא נחים. הם לא אוכלים כמו שצריך. הם לא מתפרקים – כי אין להם מתי."

והכי כואב:
כשהם חוזרים – אין מי שיחבק אותם.
הם לא לוחמים – אין עליהם כתבות. אין אותות. רק עוד לילה, ועוד העמסה.

אסי – לא רק מפקד, אלא משענת רגשית

רנ"ג אסי ראה את זה. הבין את זה. חי את זה בעצמו.

ולכן:

• הוא דואג לדבר עם כל אחד מהנגדים לפני ואחרי כל כניסה.
• הוא מטפס בעצמו על המשאיות – כדי שיראו שהוא איתם.
• הוא נכנס לשטח – גם אם לא חייב. כדי שיידעו שהוא לא משאיר אותם לבד.
• הוא נותן להם להוביל – כדי שירגישו משמעות. לא סבלים, אלא קצוות של גבורה.

"כשנגד אומר לי 'פחדתי הלילה' – אני לא מבטל אותו. אני אומר לו: 'גם אני פחדתי. ועשינו את זה יחד.'"

 שגרה של סכנה – לא גזירת גורל

השחיקה היא עצומה.
ולמרות התמיכה – יש רגעים של קריסה:

• חייל שמבקש לצאת מהשירות
• נגד שלא מצליח להירדם
• הרגשת חוסר ערך
• זעם כלפי מפקדים שלא מבינים את הסיכון

אסי מנסה להרים, להחזיק, לגונן – אבל גם הוא בן אדם.

 סיכום – גיבורים שקטים בצללים

אנשי הלוגיסטיקה הם החוליה הכי שקטה – והכי קריטית.
הם לא עולים לכותרות.
הם לא יורים.
אבל בלעדיהם – אין תמרון, אין קרב, אין ניצחון.

והם משלמים מחירים – פיזיים, נפשיים, משפחתיים.
ולכן – הם ראויים להכרה, להגנה, לתודה.

"כל לילה הם נכנסים בשביל הלוחמים. הגיע הזמן שמישהו ייכנס בשבילם."

 המחיר הכבד מכולם – כשהשליחות מפרקת את הבית

"הצבא הוא החיים שלי. אבל המשפחה... נשארה מאחור."

 חיים של נגד בשטח – אבל בבית, משהו נשבר

רנ"ג אסי   הוא מפקד.
הוא אבא ללוחמים.
הוא דמות חינוכית לנגדים צעירים.
הוא אחראי על אספקה ללוחמים בקו הראשון – גם כשזה אומר להיכנס שוב ושוב תחת אש.

אבל בבית – בשקט, מחוץ לעין הציבור – המחיר נאגר.

• לילות על לילות בבסיס.
• תמרונים של שבועות בלי להגיע הביתה.
• שיחות שנקטעו.
• ימי הולדת שפוספסו.
• חיוכים שלא הספיק לראות.

וכך, לאט לאט, משהו התפורר.

"אין לי משפחה לצערי. איבדתי קשר ושיח עם אשתי. היא הרגישה שהפקרתי אותה. הרגישה שהיא בעדיפות שנייה. וכך זה באמת היה."

 הצבא הוא בית – אבל מה קורה כשהבית האמיתי מתרסק?

אסי מודה: הוא בחר בצבא.
לא מתוך נוחות – אלא מתוך שליחות עמוקה.

• כשהיה צריך לבחור בין לחזור הביתה – לבין להוציא עוד תספוק – הוא נשאר בשטח.
• כשהילד שאל "אבא, מתי תבוא?" – הוא ענה: "אני דואג לילדים פה."

"בחרתי בתפקיד הכי טוב, הכי מספק, הכי חשוב – אבל הוא לקח ממני הכל."

הוא לא התלונן.
הוא לא כעס.
אבל הוא גם לא בכה – אפילו כשהלב נשבר.

 הילדים – בין גאווה לכאב

שני הילדים הגדולים – גאים. הם מבינים.
הם רואים בו דמות של מופת.
אבל הילד הקטן – פשוט לא מבין למה אבא איננו.

• הוא לא מבין למה אבא לא מגיע לשינה.
• למה כל פעם הוא "בעבודה".
• למה הוא מדבר עם חיילים – אבל לא איתו.

"הקטן לא מבין למה התרחקתי ממנו. וזה הכי כואב. כי אני מתגעגע – אבל לא מסוגל לעצור."

המשפחה – נשארה מאחור. והלב – חצוי

לא הייתה בגידה. לא הייתה עזיבה דרמטית.
הייתה רק מציאות אחת פשוטה: הצבא לקח הכל.

• השגרה לא אפשרה חיבוק.
• האינטנסיביות לא אפשרה זוגיות.
• השחיקה – שחקה גם את הרגש.

וכך, בשקט, בלי דרמה – הנישואים התפרקו.

"אני לא מאשים אף אחד. אני רק יודע שבלעדיי – הלוחמים לא היו מקבלים ציוד. ובלעדיהם – אני לא הייתי מרגיש חי. רק שלפעמים… אתה קם ופתאום אין מי שיאמר לך בוקר טוב בבית."

ומה נשאר? שירות. משמעות. ושליחות – שהיא גם כאב.

הצבא הפך להיות הבית, המפלט, היעוד.

• החיילים הם הילדים שלו.
• הלוגיסטיקה – היא השפה שלו.
• המלחמה – היא חייו.

אבל בלילה – כשהוא מתיישב לבד במכולה, מסיים את תיעוד התספוק האחרון – הוא שומע את השקט.

"אני לא מצטער על הדרך – רק מבין את המחיר. אני חי למען הלוחמים – אבל חלק ממני, מתגעגע למשפחה שאיבדתי בדרך."

 סיכום – שליחות אמיתית, אהבה ענקית, ומחיר שאין לו תיקון

רנ"ג אסי  משרת – מתוך לב, מתוך נשמה, מתוך אמונה.
אבל המחיר – אמיתי. כואב. חרוט עמוק.

והוא לא מתבכיין. לא מבקש רחמים.
הוא רק רוצה שיבינו:
מאחורי כל נגד לוגיסטיקה – עומד לב שבור מעט, ולפעמים – גם בית ריק.

סיום – קולו של אסי, כולו לב, כולו לוחמים

"אני לא רק נגד לוגיסטיקה. אני פשוט איש של אנשים. כל חייל אצלי – הוא כמו בן. וכל תספוק – זו הדרך שלי לחבק אותו."

 "הביתה... לצערי"

כשהוא נשאל לאן פניו מועדות, אסי עונה בכנות חותכת:
"הביתה, לצערי. וחבל – כי יש לי את הרצון, את המוטיבציה, ואת היכולת לתת עוד."

הוא לא עוזב כי נשבר.
הוא עוזב כי הגוף נשחק, והלב עמוס.
אחרי עשרות שנים של שירות, אינספור מבצעים, מאות לילות תספוק תחת אש, ומלחמה אחת ששינתה הכל – גם לגיבורים מגיע לנוח.

 "חזרנו ל-6.10"

אסי מתאר את שגרת המלחמה כתחושת חזרה ליום שבו הכל התפרק.
כאוס, חוסר שליטה, מצוקה כללית – ושוב הוא מוצא את עצמו המוציא לפועל של האספקה לחיילים שבלי ציוד – פשוט לא ישרדו.

"התחושה? חזרנו ליום שבו הבנו כמה הלוגיסטיקה היא עמוד התווך. כמה בלי נגד – אין לחימה."

 מהן העוצמות שלך, אסי?

הוא מחייך כשהוא עונה:
"בגדוד אומרים: אסי – יש. לא להתייאש. זה אומר הכל."

והם יודעים למה.
כי אסי אף פעם לא אמר "אין".
אף פעם לא הרים ידיים.
אף פעם לא נסוג, גם כשהתעייף, גם כשהכאבים תפסו את הגב – גם כשהלב כבד.

הוא שם, תמיד.

 "איך הייתי רוצה שיזכרו אותי?"

"נגדים שגייסתי – היום מנהלי עבודה.
השתתפתי בכל משימות היחידה.
במלחמה – הייתי בכל פינה עם הלוחמים."

זהו המורשת של אסי:

• דור של נגדים צעירים שהוא פיתח, חנך, הרים קדימה.
• נוכחות בכל מבצע, תרגיל, תספוק – לא מהחמ"ל, אלא מהשטח.
• מחלקת לוגיסטיקה שמזיזה את הגדוד, משימה אחרי משימה.

 סיכום מלחמה – בעזרת השם, ננצח אותה

אין בו יהירות. יש בו אמונה.

• אמונה בלוחמים.
• אמונה בצוות שלו.
• אמונה שהלוגיסטיקה תחזיק מעמד – אם רק ימשיכו לתגמל, לחבק, לראות את האנשים שמרכיבים אותה.

 מהות התפקיד שלך במשפט אחד, אסי?

"זכות לתת שירות."

בין אם זה שלוקר לחייל בלילה,
בין אם זה מיגון חדש למפקד מחלקה,
בין אם זה ניפוק אחרון אחרי יום מתיש –
הוא מרגיש שמי שנותן – הוא זה שמנצח.

 ומה חשוב שהמפקדים ידעו?

"גם רמבו ילחם – עד שבסוף יצעק: 'לוגיסטיקה, תנו לי!' – כדי להמשיך להיות רמבו."

המפקדים בונים תוכניות, מדמים תמרונים, משרטטים קווים.
אבל אם אין ציוד – אין תזוזה.
אם אין תספוק – המערכה נעצרת.

 ולסיום – מסר למערכת כולה

"הוכח בשטח – שהמלחמה, בלי הלוגיסטיקה – לא תוכל לשרוד.
המערך הלוגיסטי שחוק. עייף.
כדי לשמר אותו – חייבים לתגמל, לדבר, לראות את הנגדים.
כל יום אני מקפיד שהמג"ד ישלח הודעה לנגדים – מילה אחת עושה הבדל של עולם."

 אסי – האיש, המפקד, האבא של הגדוד

רנ"ג אסי   לא רק ניהל מחלקה.
הוא חיבר אנשים.
הוא שמר על כבוד האדם.
הוא נתן תקווה.
הוא הקריב בית – כדי שללוחמים יהיה בית בשטח.

ואם תשאלו אותו מה הוא הכי זוכר מהמלחמה – זה לא הניפוק, לא הרכבים, לא התחמושת.

"זה החיבוק בחושך. הלוחם שאמר לי: 'אבא, תודה.'"

זה – הסיפור כולו.