מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 14/05/2025

תאריך האירוע: 2025-05-15

מספר צפיות: 108

סיפורו של רס"ב בן   

• תאריך כתיבת סיכום המלחמה של בן    09/05/2025  
• בן לי  פותח את צוהר ליבו. רס"ב במדים, משרת בגדוד 432, צבר. מאחורי הדרגות והתפקיד ניצב עולם שלם: נשוי באהבה לאורטל, אב גאה לשלושה מלאכים קטנים – תהל בת 9, שלו בן 7 ומיה בת 4. הם ביתו, נמל המבטחים שלו, שלושת הפרחים הקטנים שמחכים לו שישוב.לביתם בשלומי
• אני, ניסים קלו, משתף אותו בעדינות בפרויקט התיעוד החשוב הזה, מנסה לפתוח סדק בצניעותם של אנשי הלוגיסטיקה במלחמה. אני יודע, ליבם רחב ונתינתם עצומה, אך סיפורם לעיתים נותר חבוי. אלה הם האנשים שמאפשרים למערכת כולה לתפקד, שעובדים מאחורי הקלעים ללא לאות, ודווקא משום כך, סיפורם זקוק להישמע. אני מבקש ממנו בעדינות לספר, לשתף, כי גם אם להם זה נראה מובן מאליו, עבור הדורות הבאים, עבור ההיסטוריה, זהו אוצר בלום.

סיפור שירותו של בן

• מסעו הצבאי של בן לי , שהחל בשנת 2000 כלוחם נחוש בחטיבת הנח"ל, התפרס על פני תקופה רצופה אירועים ביטחוניים משמעותיים במדינת ישראל. כבר בשנות שירותו הראשונות כלוחם, הוא ניצב בחזית הלחימה האינטנסיבית ביהודה ושומרון, תקופה רוויה בפעילות מבצעית ובמאמץ מתמשך לשמירה על הביטחון.
• בשנת 2003, לאחר שלוש שנים כלוחם, פנה 1בן לחיים האזרחיים, אך הקשר לצבא נותר איתן בשירות מילואים פעיל כלוחם. תקופה זו התאפיינה גם בטיולים בעולם ובתחילת לימודים אקדמיים.
• סוף שנת 2008 סימנה את שובו של בן לשירות קבע, הפעם בתפקיד לוגיסטי כרס"פ פלס"ם בנח"ל. החזרה לשירות התרחשה בתקופה שלאחר מלחמת לבנון השנייה (2006), מלחמה שהדגישה את חשיבות המערך הלוגיסטי היעיל. בן, בתפקידו החדש, נחשף יותר לעומק לנושא התחזוקה והאספקה, לקחים שנלמדו מהמלחמה ההיא בוודאי השפיעו על תפיסתו.
• בשנת 2010 קודם בן לתפקיד בכיר יותר בחטיבת הנח"ל, תפקיד בו שירת עד 2014. בתקופה זו, גזרת יהודה ושומרון המשיכה להיות מתוחה ורווית אירועים. בן היה חלק מהמאמץ החטיבתי לשמירה על הסדר ולסיכול טרור, ולקח חלק בפעילויות מבצעיות שונות שבוצעו בגזרה.
• שנת 2012 אופיינה במבצע משמעותי ברצועת עזה, מבצע עמוד ענן. אף על פי שבן שירת באותה תקופה בחטיבת הנח"ל בגזרת יהודה ושומרון, המערך הלוגיסטי של החטיבה, בו הוא היה חלק, היה בוודאי מעורב בתמיכה בכוחות הפרוסים ובמוכנות למערכה רחבה יותר.
• בשנת 2014 הגיע בן לצומת דרכים ובחר להמשיך בשירות קבע כנגד מובהק במפקדת חטיבת גבעתי. תקופה זו הייתה רצופה אתגרים ביטחוניים, ובקיץ אותה שנה התרחש מבצע צוק איתן ברצועת עזה. למרות ששירת במפקדת החטיבה ולא באופן ישיר בשטח הלחימה בעזה, תפקידו כנגד מובהק חייב אותו להיות מעורב בתכנון ובתיאום הלוגיסטי של הכוחות, כולל אלו שלחמו ברצועה.
• בשנת 2015 החל בן את תפקידו כסגן מנהל עבודה לוגיסטיקה בגדוד 432, "צבר". גדוד זה, כחלק מחטיבת גבעתי, היה ועודנו כוח מרכזי בפעילות המבצעית השוטפת, הן בגזרת עזה והן בגזרות אחרות.
• בשנת 2019 קודם בן לתפקיד מנהל עבודה בכיר בגדוד, תפקיד אותו הוא ממלא עד היום. בשנים אלו, גזרת הדרום, ובפרט רצועת עזה, ידעה סבבי הסלמה ומתח ביטחוניים רבים, כמו גם פעולות ממוקדות. בן, כאחראי על הלוגיסטיקה בגדוד, היה ועודנו חלק בלתי נפרד מההיערכות המבצעית, מהתחזוקה של הכלים ומהאספקה השוטפת של הכוחות, תחת כל אתגר ובכל מצב. הוא מהווה עמוד תווך חיוני בפעילות הגדוד, מבטיח את כשירותו ואת יכולתו לעמוד במשימותיו השונות, הן בשגרה והן בחירום.

ספר על התפקיד שלך ?
בן לוגיסטיקה עונה: ניהול כלל המערכים הלוגיסטיים בגדוד רכש מחסני חירום אפסנאות שגרה אתרים רגישים ארמון ותחמושת ניהול המלאי אצל אגפים שונים רפואה תקשוב וטנא יועץ בכיר למפקד הגדוד בתחום הלוגיסטיקה

• ארמון
• תחמושת
• אפסניה
• מכולות חירום
• זיווד מחסני רכש

ספר על המחלקה / מדור /ענף שבפיקודך:
בן לוגיסטיקה עונה: מחלקת הלוגיסטיקה בנויה מ4 נגדים קצין אחד ו 6 חיילים תחת פיקודי לכל אחד יש תחום שהוא מנהל תחתיו ארמון בונקר אפסניה זיווד חירום

בן לוגיסטיקה בעבודתי השוטפת, הן בימים שבשגרה והן ברגעים המתוחים של חירום, אני נמצא בקשר רציף ובשיתוף פעולה הדוק עם מגוון רחב של אנשים בתוך הגדוד ומחוצה לו.

• מפקדי הפלוגות (מ"פים): הם הכתובת הראשונית לצרכים הלוגיסטיים של פלוגותיהם, ואני פועל כדי לתת מענה מדויק ובזמן לדרישותיהם השונות.
• סגני מפקדי הפלוגות (סמ"פים): שותפים בניהול השוטף של הפלוגה ובכלל זה הנושאים הלוגיסטיים.
• רס"פי הפלוגות: הם אנשי הקשר המרכזיים שלי בשטח מול הפלוגות בכל הנוגע לציוד, תחזוקה ואספקה.
• מפקד הגדוד (מג"ד): הוא הדרג המאשר והמכווין את הפעילות הלוגיסטית הכוללת בגדוד, ואני מחויב ליישם את הנחיותיו ולעדכן אותו במצב הלוגיסטי.
• סגן מפקד הגדוד (סמג"ד): שותף בניהול הכולל של הגדוד ובכלל זה הנושאים הלוגיסטיים, ולעיתים מהווה כתובת נוספת לתיאום ולפתרון בעיות.

• נגדים מקבילים בגדוד: ישנם נגדים נוספים שאחראים על תחומים לוגיסטיים שונים (כגון תחום הרכב, אמצעי הקשר, או תחום המזון), ואיתם אני מקיים שיתוף פעולה ותיאום על מנת להבטיח מענה לוגיסטי הוליסטי.
• מנהלי עבודה בגדודים מקבילים: במצבי חירום או בפעילויות משותפות, אני בקשר עם עמיתים שלי בגדודים אחרים על מנת לשתף משאבים, ללמוד אחד מהשני ולייעל את המענה הלוגיסטי הכולל.

• גורמי לוגיסטיקה בחטיבה: הם הסמכות המקצועית והספק המרכזי לנושאים לוגיסטיים מורכבים יותר או לאספקה של ציוד וחלפים בהיקפים גדולים. איתם אני מתייעץ, מתאם ומקבל סיוע לוגיסטי עבור הגדוד.

בן לוגיסטיקה (בן): בדרג הגדוד, האחריות שלנו מתמקדת בעיקר באמצעי הלחימה העיקריים של הכוח המתמרן ובאמצעים הטכנולוגיים המסייעים לו:

•  ("נמרים"): אנחנו ומחלקת הטנ"א אחראים על התקינות המכאנית והמבצעית של טנקי המרכבה בגדוד. זה כולל את התחזוקה השוטפת, טיפולים תקופתיים, תיקון תקלות, והבטחת זמינותם המלאה לפעילות מבצעית ואימונים. אנחנו מספקים להם את כל האמצעים השמנים הדלקים וחלקי החילוף.
•  רחפנים (מל"טים טקטיים): הגדוד שלנו מצויד גם ברחפנים טקטיים המשמשים למשימות איסוף מודיעין, תצפית וסיוע לכוחות בשטח. אנחנו אחראים על תקינותם הטכנית, על ציוד הקרקע הנלווה ועל הבטחת כשירותם לפעולה.

חשוב לציין שהאחריות שלנו היא בדרג הגדוד. מעבר לכך, ישנם גורמי לוגיסטיקה בכירים יותר בחטיבה ובאוגדה שאחראים על אספקה של אמצעי לחימה חדשים, על שינוי ייעוד של כלים ועל טיפולים מורכבים יותר. תפקידנו בגדוד הוא לשמור על הכשירות המבצעית של האמצעים הקיימים ולתת מענה ראשוני לתקלות בשטח.

שגרת הלוגיסטיקה בגדוד בשגרה: תשתית לפעילות מבצעית

בן לוגיסטיקה (בן): עוד לפני שהמלחמה פרצה, שגרת יומם של אנשי הלוגיסטיקה בגדוד הייתה רחוקה מלהיות רגועה. תפקידנו היה ועודנו לתמוך באופן מקיף בכלל הפעילות השוטפת של הגדוד, בכל גזרה ובכל מקום בו הוא נדרש להימצא. אפשר לומר שאנחנו מהווים את התשתית שעליה נבנית כל פעילות מבצעית, אימון ושגרה של הגדוד.

• תחזוקה שוטפת של אמצעי הלחימה: עיקר העבודה בשגרה מתמקדת בתחזוקה מונעת ותיקון תקלות של טנקי המרכבה, כלי הנשק המשולבים בהם והרחפנים. זה כולל בדיקות יומיות, טיפולים תקופתיים על פי הוראות היצרן, איתור ותיקון של תקלות מכניות, חשמליות ואלקטרוניות. מטרתנו היא להבטיח שכאשר הגדוד יידרש לפעולה, כל האמצעים יהיו כשירים ובמצב הטוב ביותר.
• ניהול המחסנים והציוד: אנחנו אחראים על ניהול מלאי הציוד הלוגיסטי בגדוד, החל מחלפים לטנקים ועד לציוד אישי לחיילים. זה כולל קליטה, אחסון, ניפוק ובקרה של המלאי, כדי לוודא שכל מה שנדרש זמין ובכמות מספקת.
• ארגון והכנת ציוד לקראת אימונים ומבצעים: לקראת כל אימון או פעילות מבצעית מתוכננת, אנחנו עוסקים בהכנת הציוד הייעודי הנדרש. זה כולל בדיקת תקינות, אריזה, העמסה ותיאום שינוע הציוד לשטחי האימון או לנקודות הכינוס.
• מעקב ובקרה אחר כשירות הרכב: אנחנו עוקבים אחר מצב הכלים הממונעים בגדוד, מתאמים טיפולים, דואגים לביצוע בדיקות בטיחות ומבטיחים שהם כשירים לנסיעה ולביצוע משימות.
• מתן מענה לצרכים לוגיסטיים שוטפים של הפלוגות: אנחנו מהווים כתובת עבור מפקדי הפלוגות והרס"פים לכל צורך לוגיסטי שעולה בשגרה, בין אם זה ציוד חסר, בקשה לתיקון או סיוע בהעברת ציוד.

מעורבות הלוגיסטיקה בפעילות הגדוד:

הלוגיסטיקה היא מרכיב אינטגרלי בכל תנועה ופעילות של הגדוד:

• תנועה לשטחי אימון וכינוס: כל תנועה של הגדוד, בין אם זה לאימון שגרתי או לשטח כינוס לקראת פעילות מבצעית, מלווה בתכנון לוגיסטי מפורט. אנחנו אחראים על תיאום שינוע הכלים והציוד, על תדלוק הכוחות, על הבטחת קווי אספקה ועל פריסת נקודות תמיכה לוגיסטיות בשטח.
• אימונים: במהלך אימונים, אנחנו מספקים תמיכה לוגיסטית מלאה לכוחות המתאמנים. זה כולל אספקת דלק ותחמושת, תחזוקת הכלים בשטח, פינוי תקלות, אספקת מזון ומים וכל צורך לוגיסטי אחר שעולה במהלך האימון.
• פעילות מבצעית: בפעילות מבצעית, תפקידנו הופך לקריטי עוד יותר. אנחנו אחראים על אספקה רציפה של תחמושת, דלק, ציוד רפואי וכל ציוד נדרש לכוחות הלוחמים בשטח. אנחנו מתמודדים עם אתגרים מורכבים של שינוע ציוד תחת אילוצים מבצעיים, תחת לחץ זמן ולעיתים אף תחת אש. אנחנו דואגים לפינוי נפגעים באמצעות כלים מתאימים, ומבצעים תיקונים מהירים של כלים שנפגעו כדי להבןר אותם למעגל הלחימה.
• התארגנות לאחר פעילות: לאחר כל פעילות, אנחנו מעורבים באיסוף הציוד, בביצוע הערכה של נזקים ובתיקון תקלות, בהצטיידות מחדש ובהכנת הגדוד לפעילות הבאה.

בקיצור, אנשי הלוגיסטיקה הם "הדם" הזורם בעורקי הגדוד. בלעדי תפקודנו היעיל והמסור, הגדוד לא יוכל לנוע, להתאמן או להילחם בצורה אפקטיבית. אנחנו נמצאים שם מאחורי הקלעים, בכל רגע ובכל מקום בו הגדוד נמצא, כדי להבטיח שהכל יפעל בצורה חלקה.

התפקיד שלי

מהות תפקידי: עמוד השדרה הלוגיסטי של הגדוד

בן לוגיסטיקה (בן): אם הייתי צריך לתאר את תפקידי במילים פשוטות, הייתי אומר שאני עמוד השדרה הלוגיסטי של הגדוד. בשגרה ובחירום, אני זה שאחראי לוודא שהכל פועל בצורה חלקה מבחינה לוגיסטית, כדי שהגדוד יוכל לבצע את משימותיו בצורה הטובה ביותר. המשמעות של התפקיד היא הבטחת הרציפות התפקודית של הגדוד לאורך זמן. אנחנו לא יכולים לפעול בלי ציוד, בלי תחזוקה ובלי תיאום לוגיסטי מדויק. אני זה שצריך לדאוג שה"נשימה" הזו של הגדוד תהיה סדירה ויציבה, לאורך כל פעילות, בכל מצב.

תחומי אחריות וניהולם

בן לוגיסטיקה (בן): תחומי האחריות שלי הם רחבים ומקיפים את כלל ההיבטים הלוגיסטיים בגדוד. אני לא מתמקד בתחום אחד ספציפי, אלא רואה את התמונה הכוללת ומוודא שכל החלקים פועלים בהרמוניה.

• ניהול כוח האדם הלוגיסטי:
  אני מנהל את כלל הנגדים והחיילים במחלקת הלוגיסטיקה. זה כולל חלוקת משימות, מעקב אחר ביצוע, מתן הכוונה מקצועית, פתרון בעיות, וטיפוח המוטיבציה והמקצועיות של הצוות. אני רואה את הנגדים שלי כמנהלי תחומים עצמאיים, ומתפקידי לתת להם את הכלים והסמכות להוביל את התחומים עליהם הם אחראים.
• ניהול תקציבים
  : אני אחראי על ניהול התקציבים המוקצים לצרכים הלוגיסטיים של הגדוד. זה כולל תכנון הוצאות, מעקב אחר ביצוע תקציבי, אישור רכש, ובקרה על השימוש במשאבים בצורה יעילה ואחראית.
• תכנון עבודה
  : אני מגבש תוכניות עבודה שנתיות, רבעוניות ושוטפות למחלקת הלוגיסטיקה, בהתאם לצרכים המבצעיים והשגרתיים של הגדוד. התוכניות כוללות יעדים, משימות, לוחות זמנים ואחראים לביצוע.
• הכנת דוחות:
  אני אחראי על הכנת דוחות תקופתיים ומיוחדים בנוגע למצב הלוגיסטי של הגדוד, כולל מצב המלאי, כשירות הכלים, ביצוע משימות ועמידה ביעדים. הדוחות מיועדים למפקדים בדרגים שונים ומסייעים להם לקבל תמונת מצב עדכנית ולקבל החלטות מושכלות.
• טיפול אישי וניהול קשרים:
  אני מאמין במגע ישיר עם אנשי הצוות שלי ועם גורמים מקבילים. אני מקיים פגישות סדירות עם הנגדים שלי, מקשיב לצרכים שלהם, מסייע בפתרון בעיות ומעודד שיתוף פעולה. אני גם מנהל קשר רציף עם גורמי לוגיסטיקה בחטיבה ועם מנהלי עבודה בגדודים מקבילים כדי לייעל תהליכים וללמוד אחד מהשני.
• ניהול שוטף של תחומי האחריות השונים:
  אני מפקח ומנהל את כלל התחומים הלוגיסטיים בגדוד באמצעות הנגדים שלי, שכל אחד מהם מוביל תחום ספציפי:

ממשקים עם הצוות בשגרה: שותפות והובלה

בן לוגיסטיקה (בן): בשגרה, אני מאמין בממשק קבוע ואישי עם כל אחד מאנשי הצוות שלי. זהו הבסיס לעבודה יעילה ולתחושת שייכות ומחויבות.

• ישיבת פתיחת שבוע: בתחילת כל שבוע, אנחנו מקיימים ישיבה מסודרת עם כל הנגדים. בישיבה זו אנחנו סוקרים את המשימות והיעדים לשבוע הקרוב, מתעדכנים במצב התחומים השונים, פותרים בעיות שעלו ומייצרים תיאום בין התחומים. זו הזדמנות לשמוע מכל אחד באופן ישיר ולהבטיח שכולם מתואמים ומבינים את התמונה הכוללת.
• תמיכה צמודה ואישית: מעבר לישיבה השבועית, אני משתדל להיות זמין לתמיכה אישית לכל נגד וכל חייל. אני מקדיש זמן לשמוע על האתגרים שלהם, לסייע בפתרון בעיות מקצועיות ואישיות, ולתת הכוונה וגיבוי כשצריך. אני מאמין שמפקד צריך להיות שם עבור אנשיו.
• ישיבות נקודתיות בעת תקלה: במקרה של תקלה משמעותית או בעיה דחופה, אנחנו מתכנסים לישיבה ממוקדת כדי להבין את מהות הבעיה, לנתח את הגורמים ולמצוא פתרון מהיר ויעיל. בישיבות אלו משתתפים הנגדים הרלוונטיים ואנשי הצוות שיכולים לתרום לפתרון.
• נוכחות יומיומית בשטח: אני מקפיד להיות נוכח בשטח, לבקר במחלקות השונות, לדבר עם החיילים ולראות את העבודה מקרוב. זה מאפשר לי להבין את האתגרים בשטח, לתת מענה בזמן אמת ולחזק את הקשר עם אנשי הצוות.
• ליווי מקצועי: אני רואה חלק מתפקידי בליווי המקצועי של אנשי הצוות שלי. אני משתדל לשתף אותם בידע ובניסיון שלי, לעודד אותם ללמוד ולהתפתח מקצועית, ולתת להם את הכלים להצליח בתפקידם.
• תגמול והוקרה: אני מאמין בחשיבות התגמול וההוקרה לאנשים שעושים עבודה טובה. אני משתדל לזהות ולציין עבודה איכותית, מסירות ומאמץ, בין אם זה באמצעות מילה טובה, מכתב הערכה או המלצה לקידום.
• קידום למובהקים והוצאה ללימודים: אני מעודד התפתחות מקצועית ואישית. אני תומך בקידום חיילים ונגדים בעלי פוטנציאל לתפקידים מובהקים יותר, ומסייע בהוצאתם לקורסים והשתלמויות מקצועיות.
• תמריצים ומענקי מפקד: אני משתמש בתמריצים ובמענקי מפקד ככלי נוסף להוקרה ולעידוד אנשי הצוות. זה יכול להיות יום חופש, מתנה סמלית או כל דבר אחר שיכול להעלות את המוטיבציה ולחזק את תחושת הערך.
• הווי מחלקתי: אני רואה חשיבות רבה בטיפוח הווי מחלקתי חיובי ותומך. אנחנו מקיימים פעילויות גיבוש, מציינים אירועים מיוחדים ומטפחים אווירה של שיתוף פעולה ודאגה הדדית. צוות מגובש הוא צוות חזק ויעיל יותר.

סדר יום    

בן לוגיסטיקה (בן): סדר היום שלי משתנה באופן דרסטי בין שגרה ללחימה:

• פתיחת בוקר במחלקות: היום שלי מתחיל בביקור במחלקות השונות של הלוגיסטיקה. אני עובר בין הנגדים והחיילים, מתעדכן במצב הבוקר, בודק שהכל מתחיל בצורה מסודרת ונותן מענה ראשוני לבעיות שעולות.
• מתן שירות שוטף: חלק גדול מהיום מוקדש למתן שירות לוגיסטי שוטף לכלל יחידות הגדוד. זה כולל מענה לבקשות ציוד, תיאום תיקונים, פיקוח על תהליכי אספקה ועוד.
• חניכת אנשי צוות חדשים: אם יש אנשי צוות חדשים שהצטרפו למחלקה, אני מקדיש זמן לחניכה שלהם, להסברת התפקידים והנהלים, ולשילובם בצוות.
• התעסקות בהווי מחלקתי: אני משקיע זמן בשיחות אישיות עם אנשי הצוות, בקידום פעילויות גיבוש ובטיפוח האווירה הטובה במחלקה. אני מאמין שהון אנושי הוא המשאב החשוב ביותר.
• תכנון עבודה ודוחות: חלק מהיום מוקדש לתכנון עתידי, מעקב אחר ביצוע תוכניות, והכנת דוחות על מצב הלוגיסטיקה בגדוד.
• פגישות ותיאומים: אני משתתף בפגישות עם מפקדים וגורמים אחרים בגדוד ובחטיבה לצורך תיאום פעולות ופתרון בעיות רוחביות.

• פתיחה מהירה של המחלקות: עם תחילת הלחימה, סדר העדיפויות משתנה באופן מיידי. המטרה הראשונה היא לפתוח את כלל יחידות הלוגיסטיקה במהירות האפשרית ולהיערך למתן מענה לצרכים הדחופים של הכוחות הלוחמים.
• מתן שירות תחת לחץ: עיקר העבודה מתמקד במתן שירות לוגיסטי רציף תחת תנאי לחץ קיצוניים ולעיתים אף תחת אש. זה כולל אספקה מהירה של תחמושת, דלק, ציוד רפואי וכל מה שהכוחות זקוקים לו בשטח.
• תיקון תקלות בשטח: אנחנו נערכים לטפל בתקלות בכלי רכב ובאמצעי לחימה בשטח הלחימה עצמו, כדי להבןר כלים כשירים למעגל הלחימה במהירות המרבית.
• ניהול משאבים מוגבלים: בלחימה, משאבים עלולים להיות מוגבלים או להגיע באיחור. חלק מהתפקיד הוא ניהול יעיל של המשאבים הקיימים ותעדוף צרכים בהתאם למצב בשטח.
• עבודה מסביב לשעון: בלחימה, אין שעות קבועות. אנחנו עובדים מסביב לשעון, לעיתים ללא שינה ומנוחה מספקת, כדי לתת מענה לצרכים המשתנים של הכוחות.
• קשר רציף עם הכוחות הלוחמים: אנחנו מקיימים קשר רציף עם הכוחות בשטח כדי להבין את הצרכים שלהם בזמן אמת ולתת מענה מדויק ויעיל.
• התמודדות עם מצבי חירום: חלק מהעבודה בלחימה הוא התמודדות עם מצבי חירום שונים, כגון פגיעה בציוד לוגיסטי, מחסור פתאומי במשאבים או שינויים מהירים בתמונת המצב המבצעית.

בשני המצבים, המטרה הסופית שלי ושל הצוות שלי היא אחת: להבטיח שהגדוד יוכל לבצע את משימותיו בצורה הטובה ביותר, עם תמיכה לוגיסטית מלאה ובלתי מתפשרת.

הממשקים עם הדרג האג"מי בגדוד

שיתוף פעולה עם הדרג האג"מי בגדוד: תמיכה ושירות לכלל הגורמים

בן לוגיסטיקה (בן): שיתוף הפעולה שלנו עם כלל הגורמים בגדוד – הלוחמים, קציני האחזקה וגורמי המטה השונים – הוא מצוין ומתבסס על הבנה הדדית של חשיבות התפקיד של כל אחד מאיתנו. אנחנו רואים את עצמנו כנותני שירות מרכזיים שתפקידם לאפשר לכלל הגדוד לבצע את משימותיו בצורה מיטבית.

• מול הלוחמים: הממשק שלנו עם הלוחמים הוא ישיר ועוסק בעיקר במתן מענה לצרכים הלוגיסטיים שלהם בשטח ובבסיס. זה כולל אספקת ציוד אישי, תחמושת, מזון ומים בעת אימונים ובפעילות מבצעית. אנחנו קשובים לצרכים שלהם ומנסים לתת מענה מהיר ויעיל כדי לאפשר להם להתמקד במשימה העיקרית שלהם – הלחימה. אנחנו מבינים שהם בבית, והתפקיד שלנו הוא לגבות אותם מאחור מבחינה לוגיסטית.
• מול קציני האחזקה: שיתוף הפעולה עם קציני האחזקה הוא קריטי ביותר. הם הגורם המקצועי שאחראי על תקינות ותחזוקת הטנקים וכלי הרכב ברמה הטכנית. אנחנו עובדים איתם בצמוד בתכנון ובביצוע טיפולים, בדיווח על תקלות ובתיאום תיקונים. אנחנו מספקים להם את הגישה לציוד ולחלפים הנדרשים כדי שיוכלו לבצע את עבודתם בצורה הטובה ביותר. המטרה המשותפת שלנו היא להבטיח את הכשירות המבצעית של כלל הכלים בגדוד.
• מול גורמי המטה: אנחנו מקיימים שיתוף פעולה הדוק עם כלל גורמי המטה בגדוד, כגון קצין המבצעים, קצין המודיעין וקצין האג"ם. אנחנו מספקים להם מידע רלוונטי בנוגע למצב הלוגיסטי, משתתפים בתכנון פעולות מבצעיות כדי להבטיח מענה לוגיסטי מתאים, ומתאמים איתם את כלל התנועות וההיערכויות של הגדוד מבחינה לוגיסטית. אנחנו מבינים שהתכנון המבצעי חייב להיות מלווה בתכנון לוגיסטי מפורט כדי להבטיח את הצלחת המשימה.

בבסיס שיתוף הפעולה עומדת ההבנה שאנחנו חלק ממערכת אחת, שלכל גורם בה יש תפקיד חיוני. אנחנו פועלים בשקיפות, משתפים מידע ונותנים מענה מקצועי ומהיר לכל פנייה. המטרה המשותפת של כולנו היא להבטיח את מוכנותו וכשירותו של הגדוד למילוי כל משימה שתונח לפתחו.

 אתגרי התפקיד וההתמודדות עימם: שימור ההון האנושי

בן לוגיסטיקה (בן): האתגר המרכזי ביותר בתפקידי, לדעתי, הוא שימור אנשים טובים ומסורים במערך הלוגיסטי. אנחנו עוסקים בעבודה מאומצת, לעיתים תחת לחץ, וחשוב לי מאוד ליצור סביבה שתומכת באנשים, שגורמת להם לרצות להישאר ולתרום לאורך זמן. אני משקיע מאמץ רב בבניית לכידות ובטיפוח הווי מחלקתי חיובי, כי אני מאמין שההון האנושי הוא הנכס החשוב ביותר שלנו.

כדי להתמודד עם האתגר הזה, אני נוקט במספר פעולות באופן קבוע:

• יצירת לכידות וגיבוש: אני יוזם ומעודד פעילויות שמטרתן לחזק את הקשרים הבינאישיים בין אנשי הצוות. זה כולל:
• סיורים וטיולים מחלקתיים: אנחנו יוצאים מדי פעם לסיורים או טיולים קצרים מחוץ לבסיס, כדי לשבור את השגרה, ליהנות יחד ולגבש את הצוות באווירה נינוחה יותר.
• סגירת מסעדה וארוחות על האש מחלקתיות: אנחנו מקיימים ארוחות משותפות, לעיתים במסעדה ולעיתים על האש בשטח הבסיס. ארוחות אלו הן הזדמנות מצוינת לשוחח באופן לא פורמלי, להכיר אחד את השני טוב יותר ולחזק את תחושת הביחד.
• ערבי קריוקי: אנחנו מארגנים ערבי קריוקי מחלקתיים, שהם דרך כיפית ומשחררת לבלות יחד ולשחרר מתחים.
• מתנות בחגים מהמחלקה: בחגים, אני משתדל לדאוג למתנות קטנות ואישיות לכל אחד מאנשי הצוות, כדי להראות שאנחנו חושבים עליהם ומוקירים את תרומתם.
• תקשורת אישית וקשובה: אני מקפיד על תקשורת פתוחה וישירה עם כל אחד מאנשי הצוות שלי.
• שיחות אישיות יומיומיות: אני משתדל לדבר עם כל אחד מהם מדי יום, לשאול לשלומם, להתעניין בעבודתם ובאתגרים שלהם.
• התעניינות אישית: אני מתעניין בחייהם האישיים, בשלום משפחותיהם, ומקשיב למה שיש להם לומר. אני מאמין שמפקד צריך להכיר את האנשים שלו מעבר לתפקיד הצבאי.
• מתן תחושת חשיבות: אני משתדל להעביר לכל אחד את התחושה שהוא חשוב ומוערך, שהתרומה שלו משמעותית להצלחת המשימה הכוללת.
• פתרון בעיות מיידי: אני רואה חלק מתפקידי בטיפול מהיר ויעיל בבעיות שעולות, בין אם הן מקצועיות ובין אם הן אישיות. אני מנסה להיות קשוב ולתת מענה בזמן אמת כדי שאנשים לא ירגישו לבד עם הקשיים שלהם.

באמצעות כל הפעולות הללו, אני מקווה ליצור סביבת עבודה חיובית ותומכת, שבה אנשים מרגישים מוערכים, שייכים ובעלי מוטיבציה לתרום את הטוב ביותר שלהם. זהו האתגר החשוב ביותר בתפקידי, כי בסופו של דבר, הצלחת המערך הלוגיסטי תלויה באיכות ובמסירות של האנשים שמפעילים אותו.

 המסגרת הלוגיסטית במלחמה: עורק החיים של הכוח המתמרן

בן לוגיסטיקה (בן): במלחמה, המסגרת הלוגיסטית שלי הופכת להיות עורק החיים של היחידה. אנחנו לא רק תומכים בכוחות הלוחמים, אלא נעים איתם במקביל לתמרון, נמצאים בכל מקום בו הם נדרשים, ומספקים להם שירות מסביב לשעון. ההישרדות וההצלחה של הכוח המתמרן תלויות באופן ישיר ביכולתנו לספק מענה לוגיסטי רציף ויעיל, תחת תנאים משתנים ולעיתים מסכני חיים.

אילוצים לוגיסטיים בתמרון:

התמרון הקרקעי במלחמה מציב בפנינו שורה של אילוצים לוגיסטיים מורכבים:

• קצב התקדמות מהיר: הכוחות המתמרנים נעים בקצב מהיר בשטח האויב, מה שמקשה על קווי האספקה להדביק את הפער. עלינו להיות גמישים ויצירתיים במציאת פתרונות אספקה מהירים ויעילים.
• שטח אויב ומגבלות תנועה: התנועה בשטח אויב כרוכה בסיכונים רבים, לרבות מארבים, שטחים ממוקשים ואיום אש. עלינו לתכנן את נתיבי האספקה בצורה בטוחה ולפעול בזהירות מרבית.
• תנאי שטח משתנים: השטח יכול להיות מגוון – משטחים פתוחים לשטחים בנויים, משטחים קשים לבוציים. עלינו להתאים את אמצעי השינוע ואת שיטות האספקה לתנאי השטח המשתנים.
• פגיעה בקווי אספקה: קווי האספקה שלנו עלולים להיות מטרה לאש אויב. עלינו להיות ערוכים לתרחישים של פגיעה ולמצוא פתרונות חלופיים במהירות.
• עומס על הצירים: ריבוי כוחות וכלים הנעים על צירים מוגבלים יוצר עומס רב ומקשה על תנועת כוחות האספקה. עלינו לתאם את התנועה בצורה יעילה ולמנוע צווארי בקבוק.
• תקשורת מוגבלת או משובשת: במצבי לחימה, התקשורת עלולה להיות מוגבלת או משובשת, מה שמקשה על קבלת דיווחים מדויקים על צרכים ועל תיאום אספקה. עלינו לפעול על בסיס הנחיות כלליות ולהיות מוכנים לקבל החלטות עצמאיות בשטח.
• פגיעה בכלי רכב לוגיסטיים: כלי הרכב שלנו עלולים להיפגע מאש אויב או מתקלות. עלינו להיות ערוכים לתיקונים מהירים בשטח או לפינוי כלים פגועים.
• צורך באספקה תחת אש: לעיתים נדרשת אספקה דחופה לכוחות הנמצאים תחת אש. במצבים אלה, עלינו להיות מוכנים לפעול באומץ ובתושייה כדי להגיע לכוחות ולספק להם את הנדרש.
• שחיקה פיזית ומנטלית: צוותי הלוגיסטיקה עובדים שעות ארוכות תחת לחץ רב, מה שמוביל לשחיקה פיזית ומנטלית. עלינו לדאוג למורל הצוות ולתת מענה לצרכיהם גם בתנאים קשים אלה.

שינויים בעבודה בזמן מלחמה

בן לוגיסטיקה (בן): בזמן מלחמה או פעילות מבצעית אינטנסיבית, העבודה שלנו משתנה באופן קיצוני. אנחנו פועלים הרבה מעבר ליכולת הפיזית, המנטלית והנפשית הרגילה. השעות הופכות לא רלוונטיות, המאמץ הוא בלתי פוסק, והתחושה היא של מרוץ נגד הזמן. כל החלטה וכל פעולה שלנו יכולה להשפיע באופן ישיר על חיי הלוחמים ועל הצלחת המשימה.

תכנון וביצוע מבצע לוגיסטי

בן לוגיסטיקה (בן): תכנון וביצוע מבצע לוגיסטי במלחמה הוא תהליך מורכב הדורש הכנה מדוקדקת, גמישות מחשבתית ויכולת פעולה תחת לחץ:

• הכנות: הכל מתחיל בקבלת הנחיות מהדרג הממונה בנוגע למשימה המבצעית ולצרכים הלוגיסטיים הצפויים. אנחנו מבצעים הערכת מצב יסודית של המשאבים הקיימים, מזהים פערים ומגבשים תוכנית אספקה מפורטת. התוכנית כוללת את סוגי הציוד והתחמושת הנדרשים, כמויות, נקודות אספקה, נתיבי תנועה, אמצעי שינוע ולוחות זמנים. אנחנו מתאמים עם גורמי לוגיסטיקה אחרים בגדוד ובחטיבה כדי להבטיח שיתוף פעולה ותמיכה הדדית.
• מהלך הנסיעה: הנסיעה בשטח אויב או בשטחים לא מאובטחים כרוכה בסיכון רב. אנחנו נעים בשיירות מאורגנות, לעיתים בליווי כוחות אבטחה. הנהגים שלנו הם אנשי מקצוע מיומנים הנוהגים בתנאי שטח קשים ובמהירות הנדרשת. אנחנו שומרים על קשר רציף עם הכוחות המתמרנים ועם מפקדת הלוגיסטיקה כדי להתעדכן בשינויים בשטח ובצרכים המתעוררים.
• אספקה תחת אש: במצבים בהם נדרשת אספקה לכוחות הנמצאים תחת אש, הפעולה הופכת למורכבת ומסוכנת במיוחד. במקרים כאלה, נדרשת תושייה, אומץ לב ותיאום מדויק עם הכוחות הלוחמים. אנחנו משתדלים להגיע לנקודות האספקה המוגדרות במהירות האפשרית, לפרוק את הציוד בצורה מאובטחת ולסגת במהירות. לעיתים, נדרשת מאיתנו יצירתיות במציאת דרכי גישה חלופיות או בשימוש באמצעים לא קונבנציונליים להעברת האספקה.
• לקחים: מהניסיון במבצעים לוגיסטיים תחת אש למדתי את הצורך המוחלט באנשי מקצוע מיומנים ומוכשרים ללחימה. אנשי הלוגיסטיקה שלנו חייבים להיות בעלי הכשרת לוחם בסיסית, להבין את סביבת הלחימה ולהיות מסוגלים להגן על עצמם ועל השיירה במקרה הצורך. בנוסף, תרגולות חוזרות ונשנות של תרחישי אספקה שונים, כולל תחת אש, הן קריטיות להצלחה. רק ניסיון מעשי ותרגול מאפשרים לנו לתת מענה מהיר ויעיל לצרכים המשתנים בשטח הלחימה.

תהליכים לוגיסטיים במלחמה

בן לוגיסטיקה (בן): התהליכים הלוגיסטיים במלחמה פועלים במתכונת אינטנסיבית ורציפה:

• מזון: אספקת מזון מתבצעת על בסיס משיכות יומיות מתחנות אספקה אחוריות, בהתאם להקצאות ולתקן כוח האדם בכל מסגרת לוחמת. אנחנו דואגים לחלוקת המזון לכוחות בשטח, תוך התחשבות בתנאי השטח ובאילוצים המבצעיים.
• ציוד: אספקת ציוד מתבצעת על בסיס דרישות מהשטח, המועברות דרך ערוצי הפיקוד ("דרישות אגם"). אנחנו פועלים כדי לאתר את הציוד הנדרש ולנפק אותו במהירות האפשרית לכוחות הקצה.

בן לוגיסטיקה (בן): ...אספקת תחמושת היא קריטית להמשך הלחימה. אנחנו מבצעים משיכות תחמושת מתחנות אספקה אחוריות בהתאם להקצאות ולצרכים המבצעיים המשתנים. התחמושת משונעת במהירות ובבטחה אל נקודות החלוקה הקרובות לכוחות הלוחמים, ולעיתים אף מועברת ישירות לשטח הלחימה תחת אש. ניהול מלאי התחמושת ובקרת השימוש בה הם קריטיים כדי להבטיח רציפות אש לכוחות.

• דלק: אספקת דלק מתבצעת על בסיס יומי, בהתאם לדרישות הכלים הממונעים הפועלים בשטח. אנחנו מתאמים את תנועת מכלי הדלק אל הכוחות ומבצעים תדלוק מהיר ויעיל כדי למנוע עצירה של התנועה והלחימה.
• פעילות כללית: מעבר לאספקה, הפעילות הלוגיסטית במלחמה כוללת גם פינוי נפגעים באמצעות כלים ייעודיים, תיקון מהיר של כלים פגועים בשטח או פינויים לתיקון מעמיק יותר, הקמת נקודות תמיכה לוגיסטיות קדמיות, וניהול שטחי אחסון זמניים לציוד ואספקה. כל הפעילות מתבצעת תחת לחץ זמן, תוך התמודדות עם איומים ושינויים מהירים בתמונת המצב.

התמודדות עם מחסור ופתרונות יצירתיים

בן לוגיסטיקה (בן): במצבים שבהם אין את כל הצרכים הנדרשים, וזה קורה לא מעט במלחמה, אנחנו נדרשים למצוא פתרונות יצירתיים ולא שגרתיים:

• שאילת ציוד מחברים: אנחנו לא מהססים לפנות ליחידות שכנות או לחברים בגדודים אחרים ולשאול ציוד או אמצעים שיכולים לסייע לנו לתת מענה זמני לצרכים הדחופים. שיתוף הפעולה בין היחידות הוא קריטי במצבי מחסור.
• העלאת דרישות בכל מחיר: אנחנו ממשיכים להעלות דרישות לדרגים הגבוהים יותר, גם אם נראה שהמצב קשה. לעיתים, התמדה והעלאת מודעות לצורך יכולים להביא לפתרון בסופו של דבר.
• יצירתיות בהתאמת ציוד: אנחנו מחפשים דרכים יצירתיות להשתמש בציוד קיים בצורה שונה או להתאים ציוד ממטרה אחת למטרה אחרת, כמובן תוך שמירה על בטיחות.
• תיקונים מאולתרים: במקרים של תקלות קלות בציוד, אנחנו מנסים לבצע תיקונים מאולתרים בשטח כדי להבןר את הציוד לפעולה באופן זמני לפחות.
• תעדוף צרכים: כאשר המשאבים מוגבלים, אנחנו מבצעים תעדוף קפדני של הצרכים, תוך התמקדות במתן מענה לצרכים הקריטיים ביותר שיכולים להשפיע באופן ישיר על חיי הלוחמים ועל המשך הלחימה.

בסופו של דבר, במלחמה אין מקום ל"אי אפשר". התפקיד שלנו הוא למצוא פתרון בכל מחיר, גם אם זה דורש מאיתנו לחשוב מחוץ לקופסה ולפעול בנחישות ובתושייה. הלוחמים בבןת סומכים עלינו, ואנחנו מחויבים לעמוד במשימה.

אירועים מאתגרים

 אירועים מאתגרים: גיוס מילואים וציוד לא מתאים

ניסים: מה היה האירוע הכי מאתגר שחווית בתפקידך, ואיך התמודדת איתו?

בן לוגיסטיקה (בן): אחד האירועים המאתגרים ביותר בתחילת המלחמה היה גיוס המילואים המהיר וההגעה של כוחות רבים שלא תמיד היו רשומים במצבת היחידה שלנו. בנוסף, חלק מאנשי המילואים הגיעו עם ציוד אישי שלא היה מתאים ללחימה או שהיה ישן ובמצב לא תקין. האתגר המרכזי היה לוודא שכל הלוחמים, גם אלה שהגיעו בהתראה קצרה וללא ציוד מתאים, יקבלו את השירות הלוגיסטי הראוי כדי שיוכלו לבצע את משימתם בתחושת ביטחון מקסימלית.

ההתמודדות עם מחסור בציוד איכותי:

החוסר בציוד איכותי ומתאים, במיוחד בשלבים הראשונים של המלחמה, היה אתגר משמעותי. אנשי הלוגיסטיקה תחת פיקודי פעלו בנחישות ובמסירות כדי להתגבר על המחסור הזה. הם יצרו קשרים ו"עשו קומבינות", כפי שאתה אומר, עם אנשי צבא ומרכזים לוגיסטיים שונים, במטרה להשיג את ציוד המיגון הטוב ביותר שאפשר עבור הלוחמים. ובאמת, בזכות המאמץ הזה, הצלחנו לצייד את רוב הלוחמים בציוד מיגון ברמה גבוהה יחסית.

דוגמה למילואימניק ללא ציוד מתאים:

אני זוכר מקרה ספציפי של מילואימניק שהגיע בצו 8 לגדוד. הוא היה לוחם ותיק ומנוסה, אבל הציוד האישי שלו היה ישן מאוד. המידות של האפוד המגן כבר לא התאימו לו, הקסדה הייתה משנות ה-90, ובכלל, הציוד נראה בלוי ולא בטיחותי. הוא הגיע עם מוטיבציה גבוהה מאוד להילחם, אבל היה ברור שהוא לא יכול להיכנס לקרב עם ציוד כזה.

אנחנו מיד ניגשנו לטפל בעניין. בדקנו את המחסנים שלנו, אבל לא היו לנו עודפים של אפודים מודרניים במידה שלו. יצרנו קשר עם מחסנים של יחידות אחרות באזור, ובמקביל, אחד הנגדים שלי נסע במיוחד למרכז ציוד אחורי כדי לנסות להשיג ציוד מתאים. בסופו של דבר, הצלחנו לאתר אפוד מגן תקין במידה שלו מיחידה שכנה, וקיבלנו גם קסדה חדשה יותר.

המילואימניק הזה, כמו רבים אחרים, קיבל את הציוד הנדרש רק לאחר מאמץ מיוחד שלנו. אבל היה חשוב לנו מאוד שהוא ירגיש בטוח ומוגן כשהוא נכנס ללחימה. התחושה הזו של ביטחון היא קריטית למוכנות ולתפקוד של הלוחם בשדה הקרב. המקרים האלה, של חוסר בציוד מתאים, היו נפוצים בתחילת המלחמה, והם הדגישו את החשיבות העצומה של תפקידנו במציאת פתרונות יצירתיים ובמתן מענה מהיר לצרכים של הלוחמים. זה היה מאתגר מאוד, אבל גם מאוד מספק לדעת שבסופו של דבר הצלחנו לאפשר להם לבצע את משימתם בצורה בטוחה יותר.

רגע של גאווה: גיוס מלא ומוכן ללחימה

ניסים: ספר לי על רגע שבו הרגשת גאווה גדולה בעבודה שלך.

בן לוגיסטיקה (בן): הרגע שבו הרגשתי גאווה עצומה בעבודה שלי היה הימים הראשונים של הכניסה הקרקעית למלחמה. למרות האתגרים העצומים בגיוס המילואים המהיר ובמחסור בציוד ראשוני, הצלחנו, בעבודה מאומצת של כל הצוות שלי, לגייס את כלל אנשי הגדוד ללא חוסר משמעותי בפריט לוגיסטי אחד. כל לוחם קיבל את הציוד הבסיסי והנדרש כדי להיכנס ללחימה בצורה הטובה ביותר שאפשר באותם תנאים.

לראות את הגדוד כולו מתייצב, מוכן ומצויד, למרות כל הקשיים והחסרים שהיו בהתחלה, הייתה תחושה מדהימה של סיפוק וגאווה. זה היה רגע שבו הרגשתי שהמאמץ הבלתי פוסק שלנו, הלילות ללא שינה, הקשרים שיצרנו וה"קומבינות" שעשינו – כל זה נשא פרי. ידעתי שבזכות העבודה שלנו, הלוחמים נכנסים לשדה הקרב עם תחושת ביטחון גדולה יותר, וזה היה שווה כל רגע של מאמץ. זו הייתה ההוכחה החיה לחשיבות התפקיד שלנו ולעובדה שלוגיסטיקה טובה היא הבסיס לניצחון.

 תחושות במלחמה וניהול כוח אדם בשעת משבר

ניסים: ספר לי על ההרגשה שלך במלחמה.

בן לוגיסטיקה (בן): בתחילת הלחימה, הייתה תחושה קשה של כישלון במשימה הצה"לית הגדולה, תחושה של איך דבר כזה בכלל קרה. אבל מהר מאוד התחלפה התחושה הזו בתחושת שליחות עמוקה. הבנתי שאין מקום לייאוש, ומה שחשוב עכשיו זה להתגייס ולתת את כל כולי כדי לתמוך בלחימה ובחיי הלוחמים. הייתה תחושה חזקה של ויתור על הרבה מעצמי לטובת הכלל, לטובת המשימה ולטובת החברים שלי לנשק.

ניסים: איך אתה מנהל את כוח האדם במסגרת שלך? איך אתה דואג לשמר את החוסן המנטלי שלהם?

בן לוגיסטיקה (בן): ניהול כוח האדם שלי מתבסס על הווי חזק ותחושת שייכות. אני משקיע מאמץ רב כדי שהאנשים שלי ירגישו חלק גדול מהתהליכים, אני משתף אותם במידע רלוונטי, ודואג לתנאי השירות שלהם, כולל מגורים ומענקים ככל האפשר. אני מאמין שאווירה טובה ותחושת ערך הם המפתח לחוסן מנטלי.

ניסים: איך מתמודדים עם שחיקה ועייפות של חיילים ונגדים שעובדים ימים ארוכים ולילות ללא שינה?

בן לוגיסטיקה (בן): אני מודע לשחיקה ולעייפות, ובמשך הלחימה אני לא ישן איתם יחד, אבל אני משתדל להיות ערני למצבם. בכל הזדמנות שמתאפשרת, אני משחרר אותם למנוחה קצרה ולא מעמיס עליהם עוד משימות מעבר למה שחיוני. חשוב לי לתת להם את האפשרות להתאוורר ולצבור כוחות.

ניסים: איך מגייסים חיילים ונגדים צעירים לתפקיד ומצליחים לשכנע אותם להישאר בקבע?

בן לוגיסטיקה (בן): אני מציע להם דבר אחד מרכזי, את מה שהחיים לימדו אותי: שייכות למקום שהוא בית, תחושת משפחתיות. אני תמיד משתדל לעשות את הטוב ביותר עבורם, לדאוג לצרכים שלהם ולתת להם תחושה שהם חלק ממשהו גדול וחשוב.

ניסים: איך אתה מבןק את הנגדים שלך עם חיוך ומוטיבציה? מה אתה עושה לגיבוש ותחושת ההצלחה?

בן לוגיסטיקה (בן): אנחנו מקיימים ערבי מחלקה מדי פעם, וחשוב לי ליצור תחושת שייכות חזקה. אנחנו חוגגים הצלחות קטנות כגדולות יחד.

ניסים: איך שומרים על מורל גבוה במסגרת שלך, במיוחד בתקופות קשות של לחץ ולחימה?

בן לוגיסטיקה (בן): אנחנו נוהגים לתת מתנות בחגים כדי להרים את המורל, ומשקיעים הרבה בהווי מחלקתי. אני מקיים שיחות אישיות עם כל אחד, ומשתדל ליצור אווירה של שיתופיות ותמיכה.

ניסים: האם יש לך שיטה מיוחדת לנהל ולשפר את המוטיבציה של האנשים שלך?

בן לוגיסטיקה (בן): אני מאמין שהקשבה, הערכה כנה, מתן אוטונומיה ואפשרות להתפתח מקצועית הם המפתח למוטיבציה גבוהה.

ניסים: איך אתה מחנך חיילים צעירים להיות מקצוענים? איך אתה מוודא שהם הופכים לטובים באמת?

בן לוגיסטיקה (בן): אני משמש להם דוגמה אישית, אני מעביר להם את הידע והניסיון שלי, אני דורש מהם סטנדרטים גבוהים, אבל גם נותן להם את הכלים והתמיכה להגיע אליהם. חשוב לי ללמד אותם לחשוב עצמאית ולקחת אחריות.

ניסים: מה אתה מחפש אצל חיילים שמגיעים אליך – איזה תכונות חשובות להצלחה בתפקיד הזה?

בן לוגיסטיקה (בן): אני מחפש אחריות, מסירות, יכולת עבודה בצוות, יוזמה ויכולת למידה מהירה. חשוב לי שהם יהיו אנשים עם ראש גדול, שיודעים לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא פתרונות גם בתנאים לא פשוטים. מעל הכל, אני מחפש אנשים שאכפת להם מהמשימה ומהחברים שלהם.

המשפחה והמחיר האישי

בן לוגיסטיקה (בן): בשגרה, אני ישן בבסיס שלושה לילות בשבוע. זה אומר שברוב השבוע אני מצליח להגיע הביתה ולבלות עם המשפחה. אבל במלחמה, המצב משתנה לחלוטין. יש תקופות שאני נשאר בבסיס שבעה לילות בשבוע ואף יותר, תלוי בצורך המבצעי.

בן לוגיסטיקה (בן): ההשפעה היא לא פשוטה. יש קושי אמיתי לחבר בין העבודה האינטנסיבית לבין החיים האישיים והמשפחה. לפעמים אני מרגיש חוסר חיבור לבית, כאילו אני חי בשני עולמות נפרדים. הבעיה העיקרית היא שאנחנו, אנשי הקבע, לא מצליחים לקחת חלק משמעותי במטלות הבית ובגידול הילדים. רוב האחריות נופלת על כתפי בת הזוג. אני מפספס אירועים חשובים, חגים, סופי שבוע משפחתיים, וזה יוצר מתח ותסכול.

בן לוגיסטיקה (בן): אני חושב שלילדים זה קשה במיוחד. הם גדלים כשהם קושי להכיר את אבא באמת. רוב הזמן אני לא שם, ורק בסופי שבוע, אם יוצא, אנחנו מבלים קצת זמן ביחד. יוצא שאני לא הדמות המרכזית בחיי היומיום שלהם, אלא יותר הדמות שאליה מתגעגעים. זה כואב לי מאוד, כי אני רוצה להיות חלק פעיל בחייהם, לראות אותם גדלים, ללוות אותם ברגעים חשובים.

בן לוגיסטיקה (בן): כן, ישנם לא מעט רגעים כאלה. במיוחד כשאני רואה את הילדים שלי גדלים בלעדיי, כשאני שומע על אירועים שהפסדתי, אני חושב שאולי הייתי צריך לבחור במסלול אחר, כזה שיאפשר לי להיות יותר בבית ושותף פעיל יותר במשפחה הגרעינית שלי. מה שמשאיר אותי בתפקיד בסופו של דבר זו תחושת שליחות, הרצון להשפיע ולתרום, והדאגה לזולת ולאנשים שלי בפרט. אני מרגיש שיש לי אחריות גדולה כלפיהם, ואני מאמין שהעבודה שאנחנו עושים היא חשובה.

חברים לדרך: השראה ומופת

בן לוגיסטיקה (בן): היו לי כמה חברים לדרך משמעותיים מאוד במהלך שירותי, אנשים שהשפיעו עליי ומהם למדתי רבות.

אחד מהם הוא אסי ווהבי, שהיה מנהל עבודה לוגיסטיקה בגדוד 932 של הנח"ל בתקופה מסוימת בשירותי המוקדם יותר. אסי היה אדם עם תשוקה אדירה לעבודה ועם מסירות אין קץ לאנשיו. הוא לימד אותי את החשיבות של ירידה לפרטים הקטנים ושל הבנה עמוקה של הצרכים בשטח. הוא היה תמיד שם בשביל הצוות שלו, נלחם עבורם ולא ויתר עד שמצא פתרון לכל בעיה. זכור לי במיוחד היחס האישי שלו לכל חייל, איך הוא ידע את השמות של כולם, התעניין בשלומם וגרם להם להרגיש מוערכים. הוא היה דוגמה ומופת לניהול לוגיסטי יעיל ואנושי.

דמות נוספת שחקוקה בזיכרוני היא אורי ישועה, שגם הוא היה מנהל עבודה לוגיסטיקה בנח"ל בתקופה אחרת. אורי היה בעיני דמות להערצה. הוא שילב בצורה יוצאת דופן מקצועיות ברמה הגבוהה ביותר עם יושרה אישית וערכים בלתי מתפשרים. הוא היה אדם מאוד יסודי ומאורגן, שתמיד הקדים את כולם בחשיבה ובתכנון. אבל מעבר לכך, הוא היה אדם עם לב ענק, שתמיד שם את טובת האחרים לפני טובתו שלו. הוא לימד אותי את החשיבות של הובלה מתוך דוגמה אישית ושל יצירת אמון וכבוד הדדיים בצוות. אורי היה מנהיג אמיתי, והיה לי הכבוד לעבוד לצידו וללמוד ממנו.

שני האנשים האלה, אסי ואורי, הם חברים לדרך שלא אשכח לעולם. הם עיצבו חלק גדול מתפיסת העולם שלי לגבי ניהול, אחריות ומחויבות, והם מהווים עבורי עד היום השראה ודוגמה לאיך צריך להיראות מנהל לוגיסטי מסור ואנושי.

ניסים: מה הדבר שהכי קשה לך בתפקיד הזה?

בן לוגיסטיקה (בן): הדבר שהכי קשה לי הוא לא לראות את הילדים שלי גדלים ולא לקחת חלק משמעותי בגידול שלהם. התחושה שאני מפספס את הילדות שלהם, את הרגעים הקטנים והגדולים, היא קשה מנשוא. אני מנסה לפצות על זה בזמן שאני כן בבית, אבל אני יודע שזה אף פעם לא יהיה אותו הדבר. החיים שלי סובבים סביב הגדוד 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, במיוחד בתקופות מלחמה. חלק ניכר מחיי עובר בלי האישה והילדים שלי, ואני נמצא בגדוד, משרת את המדינה, אבל משלם על זה מחיר אישי ומשפחתי כבד.

ניסים: ומה הדבר הכי מספק בו, זה שגורם לך להישאר ולעשות את העבודה יום אחרי יום?

בן לוגיסטיקה (בן): התחושה הכי עמוקה של סיפוק מגיעה ברגעים שבהם אני רואה את ההצלחה של הגדוד במשימותיו, ובמיוחד כשברור לי שהתחומים שאני אחראי עליהם תרמו לכך באופן ישיר. לראות את הכלים כשירים, את הלוחמים מצוידים, את האספקה מגיעה בזמן ובמקום הנכון – זה נותן תחושה עצומה של משמעות. זה גורם לי להבין שהמאמץ היומיומי, הקשיים והוויתורים, כולם שווים את זה כשאני רואה את התוצאות בשטח.

מבט לעתיד: געגוע לשגרה אחרת

ניסים: לאן אתה רואה את עצמך מתפתח בהמשך הקריירה שלך?

בן לוגיסטיקה (בן): האמת? בשלב הזה של חיי, אחרי כל כך הרבה שנים בשירות, החלום הכי גדול שלי הוא לסיים את השירות שלי בגדוד ולהגיע לרגע בו אוכל לפרוש בזמן שאספיק באמת לגדל ולחוות את הילדים שלי. הקריירה הצבאית הייתה משמעותית, אבל אני מרגיש שהמשפחה שלי זקוקה לי יותר מכל.

קשיי המלחמה: הלב חצוי

ניסים: מהם הקשיים שלך בשגרת המלחמה?

בן לוגיסטיקה (בן): במהלך הלחימה הזו, הקושי המרכזי היה נעוץ בכך שמשפחתי פונתה מביתם. להיות רחוק מהם ברגעים כאלה, כשהם חווים חוסר ודאות וחרדה, היה קשה מנשוא. כל הזמן הייתי נקרע בין המחויבות לצבא ולגדוד לבין הצורך האישי העז להיות שם בשבילם, לתמוך ולעזור להם לעבור את התקופה הקשה הזו. הלב היה חצוי כל הזמן.

עצה לדרך: מקום לצמוח

ניסים: מהו הטיפ שהיית נותן למישהו שכרגע מתחיל את דרכו?

בן לוגיסטיקה (בן): הייתי אומר לו שיהיה במקום שהמפקד שלו יודע לתת לו את מה שהוא צריך כדי להצליח. חשוב לבחור מקום שבו יש אוזן קשבת, שבו מעריכים את העבודה שלך ונותנים לך את הכלים להתפתח. ואל תפחד לבטא את עצמך, להביע את הרעיונות והחששות שלך.

מבט לאחור: איזון שלא הושג

ניסים: אם היית יכול לדבר עם עצמך בתחילת הדרך, איזו עצה היית נותן לעצמך?

בן לוגיסטיקה (בן): אני חושב שלא יכולתי לבקש משהו טוב יותר ממה שהיה לי מבחינת האנשים והתפקידים. אבל אם הייתה לי עצה לתת לעצמי הצעיר, היא הייתה לנסות למצוא את האיזון הנכון יותר בין הבית לעבודה. זה מאבק בלתי פוסק, ואולי אם הייתי מודע יותר לקשיים מלכתחילה, הייתי מנסה למצוא דרכים טובות יותר לשלב בין שני העולמות האלה.

מה שלא מובן: מחיר בלתי נראה

ניסים: מה אתה חושב שהאנשים מחוץ לצבא לא מבינים על העבודה שלך?

בן לוגיסטיקה (בן): אני חושב שאף אחד שלא נמצא במסגרת שלנו באמת לא יודע מה אנשינו עוברים. גם לא אלה שעושים מילואים בשגרה. יש תפיסות מוטעות, כמו אלה שחושבים שאנחנו "אוכלים חינם". הם לא מבינים את הקושי האמיתי של להיות מחוץ לבית באופן קבוע, את השעות עבודה הלא שגרתיות, את האחריות התמידית. הם לא רואים את המחיר האישי והמשפחתי שאנחנו משלמים.

מורשת אישית: אנושיות לפני הכל

ניסים: איך היית רוצה שיזכרו את העבודה שלך? מה המורשת שאתה רוצה להשאיר?

בן לוגיסטיקה (בן): הייתי רוצה שיזכרו אותי כמי שקידם משפחתיות בתוך המסגרת, כמי שראה כל אדם כבן אדם לפני הכל. חשוב לי שיזכרו שהייתי שם בשביל האנשים שלי, לא רק כמפקד, אלא כחבר וכשותף לדרך.

סיכום המלחמה: אורך נשימה בקצה

ניסים: סיכום שלך למלחמה.

בן לוגיסטיקה (בן): אחרי חודשים ארוכים של לחימה, הבנתי שהתפקיד המרכזי שלנו הוא ליצור אורך נשימה לכוחות בקצה. לעשות כל שביכולתנו כדי שהם יוכלו להמשיך במשימה שלהם. הבנתי שצריך להמשיך בעשייה הזו בלי להוריד רגל מהגז, להמשיך עם ראש מורם וחזה מתוח, ולדאוג לאנשים שלנו, לעטוף אותם ולשייך אותם למערך הלוחם בקצה.

מהות התפקיד במשפט אחד

ניסים: אם היית יכול לסכם את מהות התפקיד שלך במשפט אחד – איך היית מנסח אותו?

בן לוגיסטיקה (בן): את הקשה תעשו אתם, את הבלתי אפשרי תשאירו לנו.

מסר למפקדים: בלעדינו אין המשך

ניסים: מה הדבר הכי חשוב שהיית רוצה שהמפקדים ידעו על העבודה שלך ועל החשיבות שלה?

בן לוגיסטיקה (בן): שהם ידעו שבלעדינו הם לא יוכלו להמשיך להילחם. שאנחנו פה תמיד בשבילם, ונתמוך בהם בכל דרך שיצעדו בה.

סיכום אישי במלחמה הארוכה

ניסים: לסיכום, כתוב את הסיכום שלך עד שלב זה במלחמה הארוכה, כל מה שאתה חושב שחשוב.

בן לוגיסטיקה (בן): הדבר הכי חשוב במלחמה הזו, מעבר לכל הציוד והתחמושת, הוא שימור האנשים שלנו. לתת להם את המעטפת הפיזית והנפשית כדי שיוכלו להמשיך לתת אוויר לנשימה לאנשים אחרים, לאותם לוחמים שנמצאים בבןת. בלי האנשים המסורים שלנו, כל המערך הלוגיסטי יקרוס, והכוחות בקצה לא יוכלו להמשיך במשימתם. לכן, הדאגה להם, לרווחתם ולחוסנם, היא המשימה הראשונה במעלה.

מהו חיל הלוגיסטיקה עבורך  ? בית וגאווה

ניסים: תגיד לי, מה אתה... תספר לי על המלחמה הזאת

ניסים: תגיד לי, מה אתה... תספר לי על המלחמה הזאת...

בן לוגיסטיקה (בן): המלחמה הזו... היא פשוט ארוכה מדי. היא מתישה, לא רק פיזית אלא בעיקר נפשית. יש כל כך הרבה דברים שמצטברים, כל כך הרבה לחצים שנובעים ישירות מהלחימה המתמשכת. היא קשה, קשה מאוד, כי אני באמת לא חושב שאי פעם, לפחות לא בזיכרון שלי, עברנו מלחמה בסדר גודל כזה, עם עוצמה כזו ועם משך זמן כזה. זה משהו אחר, משהו שלא הכרנו.

פריצת המלחמה

רגע הפריצה: בין שינה עמוקה לבהלה מלחמתית

ניסים: מה, תספר לי על המלחמה. איפה תפסה אותך פריצת המלחמה?

בן לוגיסטיקה: הייתי בבית, כמו כל שבת בבוקר. האמת, ישנתי שינה עמוקה, אחרי שבוע עמוס. מי שהעיר אותי בבהלה זה היה אפילו סגן מפקד החטיבה. מסתבר שהנשק האישי שלו היה מאופסן אצלי בבית מסיבה כלשהי. הוא התקשר אליי בבהלה, שאל איפה אני. בהתחלה בכלל לא הבנתי מה הוא רוצה, הייתי חצי ישן. לרגע חשבתי שפספסתי יום שלם מתוך שינה עמוקה, כאילו פשוט נמחק לי יום מהסוף השבוע. ואז, לאט לאט, כשהוא הסביר לי שזו שבת, והוא אמר לי "תתאפס, תראה טלוויזיה ותבין מה קורה", התחלתי לקלוט את גודל האירוע. הבנתי שמשהו נורא קרה. מיד אמרתי לאשתי שתכין משהו לאכול במהירות, ארוחת בוקר זריזה, כי אני חייב לטוס לבסיס. היא כמובן לא הבינה מה קרה, אבל פתחנו את הטלוויזיה יחד, והתמונה שהתגלתה הייתה מזעזעת. הבנו שיש פה משהו עצום, משהו שלא נתקלנו בו מעולם.

בן לוגיסטיקה: בלי לחשוב פעמיים, הנעתי את עצמי במהירות לבסיס, אבל לא לבסיס הקבוע שלי בדרום, אלא דווקא צפונה, לרמת הגולן. שם התבצעה נקודת ריכוז ראשונית של כוחות. התחמשנו במהירות, כל אחד במה שיש, ואני, אחרי שסיימתי את ההיערכות הבסיסית, כבר התחלתי לרדת חזרה דרומה.

ניסים: מי אתה? גדודי הרי דרומה? מה? דרומה לשדה תימן, לגייס את אנשי המילואים של הגדוד. רגע, זה גדוד מילואים?

בן לוגיסטיקה: לא, הגדוד שלי הוא גדוד סדיר. אבל בתוך התקן של הגדוד הסדיר יש לנו גם כ-80 אנשי מילואים שמצטרפים אלינו בשעת חירום. אבל הפעם, המספר היה גדול בהרבה – הגיעו אלינו מעל 120 אנשי מילואים.

ניסים: אוקיי, מי נוסע איתך לשדה תימן?

בן לוגיסטיקה: אני נסעתי לשדה תימן לבד. הנגדים שלי הגיעו כבר קודם לרמת הגולן. ואז החלטתי שאני חייב לרדת דרומה במהירות כדי להתחיל בגיוס אנשי המילואים. בשדה תימן חיכה לי איש מילואים אחד, בחור שהיה פעם נגד שלי בסדיר – הוא היה איש מילואים. הקפצתי אותו ישירות מהבית, אפילו בלי צו 8 פורמלי, פשוט התקשרתי אליו אישית. ועוד נגד שלי שגר בדרום הגיע עצמאית לשדה תימן כדי לעזור.

ניסים: איך נסעת? מרמת הגולן? מתי נסעת מרמת הגולן?

בן לוגיסטיקה: יצאתי מרמת הגולן דרומה, לכיוון מחנה תימן, בערך בשעה שמונה בערב של אותו יום שבת.

ניסים: איך נסעת? עם רכב צבאי. שלך או...

בן לוגיסטיקה: ברכב הצבאי שלי.

ניסים: היית עם נשק?

בן לוגיסטיקה: כן, הייתי עם האקדח האישי שלי. באותו בוקר, עוד לפני שיצאתי, חתמתי על נשק בנשקייה, הוצאתי לעצמי את האקדח וירדתי איתו לרמת הגולן.

ניסים: הגעת למחנה נתן, מה קרה?

בן לוגיסטיקה: כשהגעתי לשדה תימן, התחילו להגיע אנשי המילואים בהמוניהם. מיד התחלנו בתהליך החיול והארגון שלהם.

ניסים: איך הייתה ההרגשה אז? מה הייתה ההרגשה?

בן לוגיסטיקה: את האמת, ההרגשה הראשונית הייתה יותר בכיוון של... אכזבה עמוקה. אחרי שהתחלנו להבין את גודל האירוע... תשמע, אני אומר לך בכנות, בתור איש צבא, התאכזבתי. בתור מישהו שהיה לוחם בעבר, כן, הייתה תחושה קשה של אכזבה. כאילו, לאן הגענו? רק ארבעה חודשים לפני זה היינו בקו כיסופים, ולא עלה בדעתנו שמשהו כזה יכול לקרות לנו, יכול להפתיע אותנו בצורה כזו. זו הייתה תחושה של אכזבה קשה, אבל היא לא הייתה אכזבה מקצועית מהאנשים או מהיחידות, זו הייתה אכזבה מהמדינה, מהמצב. מצד הצבא, בסופו של דבר אני איש צבא, אני רואה את זה ככה. אבל האכזבה שלי הייתה מהצבא, כי בסופו של דבר, מי שעומד שם בקו, בגדר, זה הצבא, זה לא הממשלה ולא המדינה.

ניסים: תגידי, מי היה איתך בהחתמה על הציודים? בהחתמה בדרום? כן.

בן לוגיסטיקה: בהחתמה של הציוד בדרום, מי שהיה איתי זה עוד איש מילואים שלי, בחור בשם שלום, או שמא תשאלום. היום הוא כבר קצין במילואים, הוצאנו אותו לקורס קצינים. כן, יצא ממנו קצין מצוין. הוא היה איתי, ועוד נגד שהיה איתי, שהוא כבר לא בצבא, הוא השתחרר. הוא היה נגד זיווד אצלי. אני, בגלל שאני גר בצפון, כבר ניפקתי לעצמי ציוד בצפון, והוא הגיע ישירות לדרום. קראו לו רון בנזבי.

ניסים: איזה אמל"ח יש לכם לאנשי מילואים?

בן לוגיסטיקה: כרגע, לא היה להם אמל"ח מתאים. אנשי המילואים שלי חתמו על ציוד אישי בסיסי בלבד. אבל הציוד האישי שקיבלנו שם, בשטח, בסופו של דבר התברר שהוא לא כשיר ללחימה, הוא לא היה ברמה הנדרשת. זה היה אתגר לא קטן. ואז, במשך ימים, התחלנו במבצע איסוף ציוד מאולתר. הבאנו ציוד מהצפון לדרום, ביקשנו מחברים ביחידות אחרות סיוע ועזרה בציוד קצת יותר מתאים וראוי. לאט לאט התחלנו להתאפס. אולי הצלחנו פתאום למצוא עוד נשקים בדרום, אבל הנשקים שקיבלנו בהתחלה היו בעיקר M16, ואנשי המילואים שלי רובם היו מוסמכים על מיקרו-תבור. אז נסענו במיוחד לרמת הגולן והבאנו משם מיקרו-תבורים. ופתאום ראינו שגדוד מקביל שלנו מאותה חטיבה יש לו עודפי ציוד תעבורה, אז גם השאלנו מהם. לאט לאט הצלחנו לצייד את אנשי המילואים שלנו בציוד שהוא יותר מתאים ללחימה.

סיכום: רגע הפריצה תפס את בן בבית, מתוך שינה עמוקה, והוא הגיב במהירות ובנחישות. תנועתו המהירה דרומה, גיוס אנשי המילואים בשטח וההתמודדות הראשונית עם מחסור בציוד מתאים, כל אלה מעידים על תחושת האחריות העמוקה שלו

בן לוגיסטיקה עונה: הגעתי לשדה תימן, התחילו להגיע על שם אנשי המילואים, והתחלנו לחייל אותם.

בן לוגיסטיקה עונה: את האמת, זה היה יותר הרגשה של... את האמת, היה אכזבה. כי אחרי שהבנו מה קורה... תשמע, התאכזבתי, בתור צבא התאכזבתי. בתור מישהו שהיה לוחם לשעבר, אז כן, התאכזבתי, כי... מה כן קחת? כי אתה אומר, לאן הגענו? ארבעה חודשיים לפני זה היית בקו כיסופים. טוב, אני אוהבי! ולא הגמנו שדבר כזה יכול למגוש אותנו. זה התחושה של אכזבה, אבל זה לא אכזבה מקצועית או אכזבה מאגדות, זה אכזבה... במדינה. מצווה מהמדינה, לא מהמדינה, מהצבא, בסוף אני צבא, אני... גם אני. אני רואה צבא. אני אזרחו בצהל. אוקיי, לא, אני... אבל האכזבה שלי הייתה מהצבא, כי בסוף מי שעומד שם בקו, בגדר, זה צבא, זה לא הממשלה ולא המדינה.

בן לוגיסטיקה עונה: ההחתמה בדרום, מי שהיה איתי זה עוד איש מילואים שלי.

מה השם? והשם שלום, או תשאלום? הוא היום כבר קצין במילואים, הוצאנו אותו לקורס קצינים. אי, יצא נוער. כן. והוא היה איתי, ועוד נגד שהיה איתי, שהוא כבר לא בצבא, הוא השתחרר. הוא היה נגד זיווד אצלי, אני פשוט ניפקתי כבר זיוודים בצפון, כי אני גר בצפון, והוא אי הישיבות לדרום. בשם רון בנזבי.

התארגנות לכניסה הקרקעית לעזה

שלושה שבועות של המתנה מתוחה: התארגנות לכניסה הקרקעית

ביום שבת השחור, ה-7 באוקטובר, בזמן שאני עסוק בגיוס אנשי המילואים ובניסיון להשיג ציוד בסיסי, יתר חיילי הגדוד הסדיר החלו בתנועה דרומה, אל שטחי הכינוס המיועדים סמוך לגבול רצועת עזה. הייתה תכונה עצומה בבסיס הקבוע של הגדוד. הנגמשים, אותם "נמרים" עוצמתיים, החלו לנוע על גבי מובילים או בנסיעה עצמאית, כשצוותי הטנקים עסוקים בבדיקות אחרונות ובהכנת הכלים ללחימה.

ניסים: איזה כלים?

בן לוגיסטיקה: נמרים. הכלי המרכזי שלנו.

 שלושת השבועות הבאים היו תקופה של מתח עצום ופעילות אינטנסיבית. הגדוד התמקם בשטחי הכינוס, מרחק קצר מגבול הרצועה, והחל בהכנות קדחתניות לקראת הכניסה הקרקעית הממשמשת ובאה. צוותי הטנקים עסקו בתחזוקה אינטנסיבית של הכלים, בהתקנת אמצעי לחימה נוספים ובלימוד מעמיק של הפקודות המבצעיות. קציני הגדוד ערכו שיחות מסודרות עם הלוחמים, מסדרי מוכנות ארוכים, והדגישו את חשיבות המשימה ואת הצורך בעמידה איתנה. המתח היה מורגש באוויר, כולם ידעו שהרגע האמת מתקרב.

במהלך תקופה זו, שטחי הכינוס לא היו חסינים מפני האש. פצצות מרגמה נחתו מדי פעם באזורים הסמוכים, והיו גם נפילות בתוך השטח עצמו, מה שהגביר את החרדה והזכיר לכולם את הסכנה המוחשית. עבור אנשי הלוגיסטיקה, אלה היו ימים של עבודה בלתי פוסקת. המשימה העיקרית הייתה לאסוף את כל הציוד הטוב ביותר שאפשר, להשלים חוסרים ולדאוג שלכל לוחם יהיה את מה שהוא צריך רגע לפני הכניסה. במקביל, היינו עסוקים בקליטת אנשי המילואים הרבים שהגיעו, בצירופם למסגרות הסדירות, ובאימון אינטנסיבי ומהיר כדי להכשיר אותם ללחימה משותפת. היה חשוב לנו שאנשי המילואים ירגישו חלק מהגדוד, שיכירו את הכלים ואת הפקודות, ושידעו שהם לא לבד במערכה הזו. שלושה שבועות של המתנה מתוחה, של הכנות קדחתניות, של תפילות חרישיות ושל נחישות גוברת לקראת הרגע בו יחצו את הגבול.

הכניסה הקרקעית

בן מספר : הגדוד פרץ, בהתחלה היינו בשטחי כינוס בצפון הרצועה, תחת פיקוד של חטיבה 401 התחלנו, ואז תוך כדי משימה זה השתנה כל כמה ימים, שינינו צק"ח, שינינו כוחות חבירים. כלומר, הגדוד שלכם מצטרף כל פעם לחטיבה אחרת, ורסטיליות? לחטיבה אחרת, כן. כל פעם היינו בפיקוד של חטיבה אחרת.

בן לוגיסטיקה עונה: המורל של הלוחמים היה גבוה. הרצון של הלוחמים היה, באמת אני אומר, להיכנס. להיכנס, כאילו, כל המדינה הייתה ככה.

בן לוגיסטיקה עונה: אנחנו היינו שם כמעט כל הזמן, זאת אומרת, היינו הולכים, מארגנים ציוד, יורדים בשטחי כינוס, חוזרים, מביאים עוד ציוד. לפי צורך, רוב הזמן היה שם מנהגת החמושת, שעשה הלוח הזור, לא ישבנו קבוע בשטחי כינוס, כי בסוף כל המחסנים שלנו היו בעורף שנמצאו בשדה תימן. אז ישבנו משדה תימן וכל פעם התניידנו, הלוך וחזור.

בן לוגיסטיקה עונה: א. כל אנחנו עבדנו בהתחלה, ברגע שהלוחמים היו שמה, בסדר? אז כל היום מה שקרה שם זה היה מסדרים, מסדרים של מפקדים,  בן לוגיסטיקה עונה: מסדר מימים, מסדר מ"פ  מסדר מגד, כל היום מסדרים, בעצם שבמסדרים האלה כל פעם זה היה העלאת כשירות. דרישות חדשות, הבנות ותובנות של איזה עוד סוג ציוץ צריך, והדרישות האלה היו מגיעות אליי בבקאפ. תפקידי הזאת בסוף בחיים זה לנסות להגשים את כל הדרישות האלה, על פי מה שיש, להעלות תארים. אבל זה דרישות, זה דרישות מבצעיות. זה דרישות... לא נגיד אוכל. אוכל. מה הם החלו? אוכל הם החלו בהתחלה, בהתחלה, בהתחלה, בהתחלה של הלחימה, מנות קרב, היינו מושכים מנות קרב  , כי צוות המטבח שלנו, כל הציוד שלו עוד היה בכלל בצפון, וגם כשהם ירדו לו דרום, מה שקיבלנו בעצם זה מנות קרב ובקבוקי מים, בלי סוף.

ניסים: אוקיי. כלומר, לא התעסקתם עם אוכל, נכון?

בן לוגיסטיקה עונה: אני אישית לא מתעסק באוכל, כי יש נגדי מטווח. אוקיי. אני מתעסק בלוגיסטיקה, אפסנאות, מחסנים, נשק, תחמושת, ציוד, רכש. אהה, הבנתי. זה התחום מסוף שלי, התעסקתי במנות קרב בלחימה. רגע. זאת אומרת...

ניסים:מי דאג ללוחמים, לבגדי בית, במגבות, וכביסות?

בן לוגיסטיקה עונה: אני, אני, אבל הכל פה, הכל פה בשיתופי פעולה. זאת אומרת, אם הרס"ר משך לבנת ריענון, זאת אומרת, לבנת ריענון היא הייתה חצי, מי שהיה מנפק אותה זה אלינו, זה לוגיסטיקה, למי שהיה מנפק אותה זה היה דרך ציר משען. דרך ציר משען. ובסוף הרסר היה מושך, וכן, היינו מורידים לשטח ישירות, גם היינו מכניסים להם פנימה, וגם בריענונם היינו מקבלים, ופשוט פורסים להם את הכל בחוץ.

ניסים: אוקיי. איך הבאתם להם תחמושת, דלק, בגדים?

בן לוגיסטיקה עונה: דלק על בסיס משאיות עם הקלא"ג, עם הקצין לוגיסטיקה של הגדוד. בעצם הוא היה... היינו מתדלקים אותם, יש לנו בעל תפקיד שנקרא קצין רכב. נהגים, היו יורדים, היו מתדלקים את כל הזה, קצין היה מתדלק את כל הכלים.

ניסים: מה בעצם היה התפקיד שלך? תוכל להסביר לי.

בן לוגיסטיקה עונה: אני, התפקיד שלי מחסנים, אני לא מתעסק במזון ובאוכל. מחסנים וציוד. זאת אומרת, הייתי מוריד להם תחמושת, תחמושת היא תחתיי. תחמושת זה משאיות תחמושת, וכשהוריד אותם לעשות מדווחים רגע לפני כניסה קרקעית, אז צריך להוריד תחמושת למדווחים, ופתאום גילו שיש ציוד בלאי, אז תפקידי היה ללכת ולרענן ציוד, ולהביא אותו לנקודות שהם נמצאים בהם כדי לרענן אותם. כלומר, עבודה מסביב לשעון.

ניסים: עבודה מסביב לשעון, בשעות לא שעות, במשך היום אתה מלקט את כל הציוד מכל מיני מקומות במדינת ישראל, ובערב אתה כבר מגיע לנקודות כדי לנפק אותו. וחוזרת ללילה כל יום, הרגשת שהמרה"ס תמך בך?

בן לוגיסטיקה עונה: המרה"ס (מרכז הספקה מטכ"לי) בתחילת הלחימה מאוד תמך, מאוד מאוד מאוד תמך. בדגש על מרכזי המצל"ח, זאת אומרת של החלפים, של הזיוודים, בעולם הזה היינו מקבלים משאיות שלוש פעמים ביום. בעולם הציוד, אני לא חושב שהרגשתי אותם. הרגשתי אותם בריענון הראשון, שהם באו ממשאיות והורידו את הציוד אצלנו. היום, כשאנחנו עדיין בלחימה, אני אפילו יכול להגיד שאני מאוכזב מהם.

בן לוגיסטיקה עונה: כי אם בשגרה הייתי עושה יום בסיס כזה, כשנוסעים להחליף ולרענן ציוד אחת לשבוע, היום הם עובדים איתי בזה שהם באים אליי אחת לשבועיים.   מבינים שאם יש לי צורך למשהו שאני רוצה לרענן אותו, או לזכות אותו כדי להוריד מלאי, כדי לדרוש דברים חדשים, כי הפריט הוא פריט לזיכוי, אז אני לא יכול לעשות את זה, אני צריך לחקות שבועיים.

בן לוגיסטיקה עונה: החייל לא ייפגע מזה לעולם. אני לא אתן לו את היכולת להיפגע, הוא לא מבין בזה. לא, החייל מרגיש של פריטו, היה תקופה עכשיו של נעליים במרס. אז הגבילו אותנו במשך חודש לעשרה זוגות, החלפה בשבוע. אז כן, חיילים כן יפגעו מזה, זה משהו שהיה עכשיו לאחרונה, חיילים כן יפגעו מזה. למה? כי חייל שהולך עם נעליים קרועות, הוא נפגע. הוא לא יודע מה קורה מאחורה, וזה גם לא אמור לעניין אותו. זה לא מעניין אותו מה עושה אזרח עובד צה״ל במקל"ר  , זה לא מעניין אותו. הוא יודע שאני הפרצוף שלו אל מול כל הצבא בתחומים האלה, ואני צריך לדאוג לו, להגיד לך שלא דאגנו לו בדרכים אחרות, אז דאגנו בדרכים אחרות. ואנחנו עדיין נעשה את זה, כי אין ברירה. אני בסוף, החייל לא צריך להרגיש את זה.

בן לוגיסטיקה עונה: אני והאנשים שלי, אם הם עכשיו, הם היו בתקופת, לאחרונה הם היו בתקופת, איך זה נקרא, הגנה, במשימת הגנה, עדיין יש להם דרישות, דרישות שצריכות להיכנס אליהן פנימה. ואנחנו יושבים ומלקטים את כל הדרישות. אנחנו נכנסים אחת לכמה זמן, ואנחנו נכנסים, ויוצאים

ניסים:לא הבנתי אתם אנשי הלוגיסטיקה נכנסים למלחמה בעזה ?
 תבהיר  לי את המושג נכנס. נכנסים לתוך הרצועה, אם זה עכשיו היינו בציר פילדלפי במשך תקופה. אז אנחנו נכנסים לשם לדיון ולישיבות עם הסמג"ד מג"ד, כי אנחנו היינו בתקופה של הגנה. כשהם בהתקפה זה שונה. כשהם בהתקפה אתה יכול להיכנס עד לנקודות מסוימות, על פי ציר לוגיסטי כזה או אחר שנקבע, ולא תמיד אתה גם פוגש את הכוחות, אתה יכול להיכנס ולא לפגוש אף אחד.

בן לוגיסטיקה עונה: זה שיירה לוגיסטית.

ניסים: תגיד לי, ושיירה לוגיסטית כזאת, מי המפקד שלה?

בן לוגיסטיקה עונה: המפקד שלה זה מפל"ג אספקה, שם לכם פי מפקדה. קצין

ניסים: מה הדרגה שלו?

בן לוגיסטיקה עונה  : דרגה שלהם, הם יושבים על תקן סרן, סגן סרן הם.

בן לוגיסטיקה עונה  : שיירה לוגיסטית, אנחנו עבדנו בכמה שיטות כאלה, שונות ואחרות. זאת אומרת, בהתחלה הכנסנו ג'ריקנים של מים עם קיטבקים, איך זה נקרא, עם שקי חפצים לפי רמת הכלי. היום אנחנו מבינים שאנחנו עובדים עם דולבים, ואז אנחנו תלויים במקום לפי כמות המשאיות שנכנסות ולפי הסכנה ולפי הצורך. זאת אומרת, שלפעמים מגבילים אותנו בשתי משאיות ציוד, ולפעמים במשאית אחת של ציוד. שרוב המשאית ציוד היא מתחילה במזון ומים, אחרי זה תחמושת וציוד. והרסא"פים בראש הכוח גם נכנסים.

מי שמאבטח  אותנו זה מחלקות ה... יש לנו מחלקות שהתפקיד שלהם הוא ללוות אותנו ולאבטח את הציר של לוחמים. אוקיי, אתם לא לבד.

בן לוגיסטיקה עונה : אנחנו לא לבד, וגם בתדריך של לפני. אם יש אירוע, אנחנו עוצרים ותופסים הכנסות מגנים למסביב, והם מתפעלים את האירוע.

בן לוגיסטיקה עונה: לכל שיירה כזאת יש פקודה, כן. נכתבת פקודה.   יש הכל, אנחנו עושים תדריך לפני, זה מאושר אגמי את השיירה הזאת, זה לא... יש, יש, אני אסביר לך, לפי לוגיסטיקה, כל התכניסה של שיירה לחוצה גבול, חייבת להיכתב פקודה לוגיסטית. יש, לא, אין לזה פקודה לוגיסטית, אבל הפקודות שיש הם, אני חושב, עוד הפעם, יש תדרוך של המפקד השיירה, שזה בעצם קצין לוגיסטיקה, הוא עושה תדרוך. כן, כן, כן, זה אני מבין. האם הוא רושם פקודה, אני לא יודע אם הוא כותב את הפקודה. כן, יש תדריך של מפקד השיירה, בוודאי. הוא מפקד השיירה, מי סוגר את הכוח, מה סדר התנועה. בעבר היינו עושים לפי חם-קר, עד שכמות המשאיות הצטמצמה  ואנחנו כבר לא לפי חם-קר, כל מיני כאלה פקודות שהיו בעבר. פעם היית צריך להסתדר בשיירה לפי חם-קר. קר זה מים לצורך העניין, חם זה תחמושת. אם יש לך תחמושת ואחרי זה דלק, אז הסיכוי שיתפוצצו שתי משאיות במקביל הוא יותר גדול. והיום לא. היום אנחנו עובדים על פי שיטת הדולבים לפי ריכוז פלוגתי. אז פשוט אנחנו נכנסים בשיירה עם תדרוך מסודר, עם דגשים של מי שמפקד הכוח אבטחה, בדרך כלל זה ממ"ם לוחם, או סמ"פ. ואנחנו נכנסים ממש בשיירה בתדרוך, ולפעמים עוצרים אותנו, ואנחנו יכולים למצוא את עצמנו גם ממתינים  שלוש שעות, עד שיהיה אישור אג"מי.

בן לוגיסטיקה עונה עונה: לי לא יצא להיות תחת אש. יצא לי להיכנס, והיה פיצוצים מסביב, אבל לא ירו עליי ישירות.

בן לוגיסטיקה עונה עונה: למישהו מהאנשים שלי היה לי את אותו איש מילואים, שהוא היה בתוך הרצועה במשך חודש וחצי שלמות. הוא היה תחת אש. הוא גם הצטרף איתם לפעילויות. אה, הוא לוחם. הוא לוחם בעברו, הוא היה גם נגד לוגיסטיקה, והוא יצא לו להיות גם תחת אש וגם להשתתף איתם בפעילויות קצת יותר מורכבות.

בן לוגיסטיקה עונה עונה: יש לי  מ"פ מפקדה, הוא המפקד שלי. המ"פ . הוא המפקד שלי.

ניסים: מה השם שלו?

בן לוגיסטיקה עונה עונה: יאיר אוחנה.   בשגרת יום, בסוף אני מנהל את העבודה. יש הרבה דברים שהם מגיעים אליי בציר רסא""פ אל מול מחלק את הלוגיסטיקה, ויש דברים שיורדים מהמג"ד/ קצין אגם דרך המ"פיאם מלאי. הוא לא בונה לי את השגרת יום, אבל אם יש תיעדוף משימתי של הגדוד, אז את זה אני מקבל ממנו.

 בן לי עונה: מעולים. זו תקופה לחוצה, אתה יודע, קשה מאוד לשמור על שלווה ורוגע. אבל אני מהטבע שלי רגוע ושלו, וזה מקרין גם על הסביבה. מה שאתה משדר לאנשים – זה מה שהם סופגים. אם תשדר לחץ – הם יהיו בלחץ.

בן לי עונה: יש לי ארבעה נגדים. בנימין אלייב, חן אייזנברג ואורלה טרקסי – שלושה נגדים קבועים. הרביעית, מעיין דדון, קודמה לאחרונה לתפקיד מובהק ועזבה אותי לפני שלושה שבועות. אני בתהליך גיוס של נגדת רביעית במקומה.

ניסים שאל בעניין תחומי האחריות של הנגדת שעזבה, וקצין הלוגיסטיקה, אותו נכיר כעת בשמו - בן,  

בן לוגיסטיקה: היא הייתה אמונה על תחום הנשקייה, מה שאנחנו מכנים אצלנו "הארמון". הבנתי שהטיפול בנשק דורש רצינות ומקצועיות יתרה, ולכן העברתי תחת אחריותו של גורם אחר. כעת, אני נמצא בתהליך גיוס נגדת חדשה שתקבל על עצמה את תחום הציוד האישי והלוגיסטי, את מה שאנחנו מכנים "עולם הזיווד". זה לא עניין של מה בכך, אתם יודעים.

האם המפקדים מעריכים את אנשי הלוגיסטיקה

ניסים: ...שמעתי אותך. תן לי דוגמאות, תן לי דוגמאות כזה, מה שאתה מספר. אה... כשאתה שומע בישיבות מפקדים שמעריכים אותך, הם רואים אותך, הם מבינים שהם לא יכולים לזוז בלעדיך, פתאום אתה מרגיש  מושא להערכה בעינהם. אתה שונה את זה פתאום מהסמג"ד, כשהוא ישב עם מ'מים, או מפקדי פלוגות , שהוא היה באיזה שיח עם סמלי מחלקות ואתה שומע שמעריצים אותך. איזה כיף לשמוע.

בן לוגיסטיקה: זה באמת כיף גדול לשמוע את זה. אתה יודע, זה מגיע לפעמים בהפתעה, אתה לא תמיד יודע על איזה אירוע ספציפי זה נאמר. אתה פשוט קולט את הערכה הזו באוויר, בהתייחסות, וזה נותן תחושה טובה, אתה מרגיש שרואים את העבודה שלך.

ניסים: אם אני מסכם את מה שאתה אומר, כתפיסת חיים שלך ושל המחלקה שלך, זה בעצם לתת כל הזמן את השירות הכי טוב שאפשר, למצות את היכולות בכל רגע נתון. זה המוטו שלכם, זו השאיפה. כמובן, תמיד יש מישהו חדש שמצטרף, שעדיין לומד את הדברים, אבל אתם שם כדי לתמוך בו ולהדריך אותו. איזה יופי לשמוע על הגישה הזו. אתה רוצה להוסיף עוד משהו על זה?

בן לוגיסטיקה: לא, אני חושב שזה ממצה את העיקר.

לסיכום השיחה ביננו:

שמי ניסים קלו   מנהל הידע של אט"ל ובשעות שבהן הלב פועם למען העבר, מנהל המורשת של חיל הטנ"א. כבר 61 ראיונו כאלה כתבתי 61 מפגשים עם אנשים כמוך, אנשים מופלאים שמשרתים במלחמה ובשגרה במסירות שאין לה מילים. תפקידי הוא להאיר אתכם, את האור האנושי המדהים הזה שמאיר מתוך הקושי.

ואני אומר לכם, אני מגדיל אתכם בלי סוף, כי מה שאתם עושים, המחיר שאתם משלמים, הוא פשוט לא יסולא בפז. כן, אני יודע, הייתם שם, ראיתם, חוויתם. אני בעצמי חייתי בגדוד שנים רבות, אני מבין את העומק, את הקושי, את האחווה.

ואתה, בן, מספר על שנים של שירות, על מסירות אין קץ, וגם על המחיר האישי, על הפרידה מהבית, על הדאגה מרחוק. אתה מספר על נתינה בלתי פוסקת, על עבודה מסביב לשעון כדי שהלוחמים יוכלו להמשיך במשימתם.

ואתה יודע מה, בן? שום וותק כספי לא יכול לכמת את הוותק האמיתי שלכם, את הוותק של הלב, של הנשמה, של המסירות. אתם בפנסיה החדשה, אולי זה כבר לא משנה לכם כלכלית, אבל לנו זה משנה הכל.

אז אני אומר לך, בן, ולכל אחד ואחת כמוך – שמרו על עצמכם, גיבורים. ובתוך כל המערכה הזו, אל תשכחו, משפחה יש רק אחת. תודה לכם מעומק הלב על הכל. על הנתינה, על ההקרבה, על העוצמה שאתם מפגינים יום יום, במיוחד בימים קשים אלה. אתם המורשת האמיתית שלנו.