כהן גיל ז"ל

גיל, בן אסתר ויהודה, נולד ביום ד' בסיון תשי"ג (18.5.1953), באורן, שבאלג'יר. בשנת 1961 עלה ארצה עם משפחתו, שהשתקעה בעפולה. הוא למד בבית-הספר היסודי "רמות" ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" בעפולה, במגמה של חשמלאות. גיל חונך ברוח התרבות הצרפתית והיה צעיר נעים הליכות ובעל נימוסים נאים. הוא שפע קסם אישי והיה בעל טעם מעודן. כשהגיע ארצה, השתלב במהרה בחברת בני גילו והפך לאחד מהחבורה. עד מהרה נראה כ"צבר" לכל דבר ויחד עם זאת לא זנח את נימוסיו הטובים. הוא רכש לעצמו ידידים רבים והפך לחביבם של בני המקום, בזכות אישיותו הקורנת וכנותו. חבריו אהבו להיות במחיצתו וליהנות מחוש ההומור שלו ומיכולתו לבדר אותם בסיפורים עליזים ובחיקוי אישים מפורסמים. גיל הרבה לעסוק בספורט, היה אתלט מצטיין וזכה בתחרויות רבות, שבהן גבר גם על גדולים ממנו. כמו כן הרבה לשחק בכדורגל. הוא הקדיש זמן רב למשפחתו, שיחסו אליה היה מלא חום ואהבה. הוא נהג מצוות כיבוד אב ואם והיה מדריך ומחנך לאחיו הצעירים. כשהיה בן 18 נפטר אביו והוא נטל על עצמו את הדאגה למשפחה ויצא לעבוד כדי לסייע בפרנסתה. את מרבית זמנו הפנוי עשה בבית כדי להקל על אמו בבדידותה ולטפל באחיו הצעירים, שלגביהם מילא את מקום אב המשפחה.

גיל גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1971 והוצב לחיל החימוש. לאחר סיום הטירונות השלים בהצלחה קורס חשמלאי-טנקים והוצב לסדנא מרחבית של חיל החימוש ברמת הגולן. במקצועו, חשמלאי טנקים, ניצל את הידע שרכש בלימודיו בבית-הספר התיכון. הוא היה איש מקצוע מעולה וחייל למופת, שביצע בדייקנות ובשלמות את כל המשימות שהוטלו עליו. ביחידתו היה מקובל על מפקדיו וחביב על חבריו בזכות קסמו הרב ונימוסיו הטובים. בתקופת שירותו הרבה לבקר בבית כדי להיות עם אמו וכדי להמשיך ולטפל בבני משפחתו.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים צורף גיל לחוליה טכנית של חיל החימוש, שיצאה לסייע בתיקון טנקים פגועים. הוא וחבריו יצאו לאזור הקרבות ברמת הגולן ותחת אש כבדה עבדו והחזירו טנקים רבים לפעולה.

בקרב שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע גיל ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בעפולה. השאיר אחריו אם, שלוש אחיות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "הוא היה חייל ובעל מקצוע טוב, מסור ונאמן, היה אהוב מאוד על חבריו ועל מפקדיו. הוא עשה את כל הנדרש ממנו ואף למעלה מזה ובהצלחה מרובה. הוא מילא את תפקידו ביעילות ושימש מופת ודוגמא לחבריו. כמו-כן שמענו אותו מדבר על ביתו באהבה ובהבנה והיינו ערים לבעיותיו".