מאת:
תאריך עלייה לאתר: 18/08/2020
תאריך האירוע: 1986-01-01
מספר צפיות: 664
סיפורה של קהילה
אלי נכנס לתפקיד מג"ד היחשם לאחר מלחמת של"ג.
הוא הגיע כשהוא בעיצומה של שנת פו"מ ולאחר היותו קצין חימוש באוגדת טנקים.
היחש"ם בתקופה זו היה באמצע תוכנית העבודה לשנת 1983. הימ"חים, הרכבים והחיילים, היו עדיין במצב של כניסה ויציאה מלבנון ולכן היה חשוב לעשות סדר ולהתחיל בשיקום.
בשלב הראשון היה צורך להכניס את היחידה למסגרת מחודשת של דפוסי עבודה ולשמש עורף מקצועי לשלושת האוגדות שהיו בשטח הלחימה.
השלב השני היה סיוע שוטף ליחש"מי לבנון – המזרחי והמערבי. היחש"ם המערבי אומץ על ידינו וכל ארבעה חודשים הייתה מתבצעת החלפת אנשי קבע ששהו בעורף עם אלו ששהו בלבנון.
אלי שם כדגש את נושא הפרט, דווקא בשל העובדה שמדובר ביחידה עורפית עם אופי של עבודה קשה ואפורה ללא תהילה, לכן היו הרבה מאוד פעילויות חינוך: הופעות, סיורים, מרצים וכו'.
אלי הדגיש את חשיבות הגיבוש בין אנשי הקבע לחיילים הסדירים ופעל רבות בתחום איכות החיים הסביבתית.
לפיו: "חשוב שיהיה לחייל בית חם ויפה, חשוב שאנשים לא ירגישו שהם עובדים במוסכים, אלא בתנאים של מפעלי תעשייה מתקדמים", התוצאות דיברו בעד עצמן: בניית חדר אוכל בקישון, מועדונים, בית כנסת וכו'.
בתקופתו חיילי היחש"ם היו שותפים לפינוי מלבנון: פירוק הסככות והחזרת הציוד והכלים למגרשי היחש"ם.
אלי בן מנחם מעיד שהשלב המצער בפינוי היה הפרידה של היחש"ם מסדנת בירנית שהייתה פנינת היחש"ם בגבול הצפון.