סיפורה של קהילת אנשי בה"ד 20 בשנים 1967-1970 בפיקודו של סא"ל הילל מונין

מאת: ירון נחושתן

תאריך עלייה לאתר: 16/05/2011

תאריך האירוע: 1970-01-01

מספר צפיות: 3657

  הלל מונין היה מפקד בקורס טכני מתקדם בבה"ד, זמן קצר לאחר מכן התמנה למפקד בה"ד 20  השלישי.

מספר מונין:" הכרתי את נושא ההדרכה הטכנית עוד מהצבא הבריטי, ועם מינויי כמפקד הבה"ד ראיתי כי הבעיה הקשה ביותר הינה אמצעים להדרכה, אלה לא היו בנמצא כלל. כיתות מותאמות ללימודים, עזרי הוראה, סככות ועוד. זימנתי את אלוף עמוס חורב אז בתפקיד ראש אג"א, והוכחתי לו שהבסיס לא יהיה מסוגל לעמוד בעומס המטלות שגדלו מאוד. האלוף החליט על הקמת ועדה שתיקבע את הצרכים  בפועל. בעקבות הועדה החלה תנופת הרחבה, סלילה ובניית הבסיס.

יחד עם ההרחבה הוגדלו גם ההכשרות. כשהגעתי לבסיס נלמדו כ- 30 מקצועות חימושיים, כשעזבתי  הגיע מספרם ל- 60 מקצועות."  חידוש נוסף בימים אלה היה הקמת מרכז מבחנים. למרכז זה היתה מטרה לבחון את חניכי הבה"ד וגם את חיילי המערך. בתקופה זו גם הוקם ענף מפקדים.

ההתפתחות הטכנולוגית בעולם ותיחכום אמצעי הלחימה חייבו את הבה"ד להתעדכן באורח שוטף, תוך מיסוד איתן של כ"א מיקצועי של מדריכים ברמה גבוהה אשר רכשו את המקצוע בבה"ד 20, והכשיר את מערך האחזקה.

מלחמת ששת הימים:
ערב המלחמה נכנס חיל החימוש והבה"ד להילוך גבוה.בבה"ד היו כ- 60 סוגי רק"מ שונים לצרכי לימוד, רק"מ זה הועמד במצב כשיר למלחמה.

צוותים מתוך הבה"ד יצאו לחזית, לאזורי המלחמה ומילאו תפקידים חיוניים בשדה, ועסקו רבות בחילוץ טנקים ותותחים. עצם העובדה שחיילי החימוש היו צמודים למערך הלוחם גרם לאבידות בנפש ולפצועים. התגובה "הקרבית" של הצוותים היתה - תיקון הכלים התקולים והחזרתם מהר לשדה הקרב.

מתוך כתבה בעיתון

 " החבר'ה האלה עשו את המלחמה הזאת, בכך אין כל ספק, זאת יאמר לך כל שריונר, שאיבד את הכלי שלו בסערת המלחמה וקיבל אותו חזרה עוד באותו היום. מפקד סדנא קרי - מזג יאמרו לך, שזוהי בעצם המקצועיות של אנשיהם, העדיפות הטכנית שלהם, ידי הזהב שלהם. יכול להיות. אבל כשאתה משוחח איתם בהפסקות האוכל החטופות, מסתבר לך פתאום שזהו אולי הצבא היחידי, שגם לגארז'ניקים שלו יש מוטיבציה.

בעלי מקצוע טכני מתקשים בד"כ להתבטא. כשהם עושים זאת המילים יוצאות להם מחוספסות, וצריך למרוח עליהן הרבה מאוד גריז, כדי שיתחלקו איכשהו. "זה עניין פשוט מאוד" - אמר לי בחור אחד, שפניו היו מוכתמים בשמן - מכונות - "אתה רואה את הטנק הזה, אם תסתכל בו היטב, תראה ערימה של גרוטאות. הוא יכול לעמוד כמו פגר בצידי הציר, והם יעברו על פניו ויגיעו עד תל אביב בלי בעיות בכלל. מה עושה גל הגרוטאות הזה לטנק? בדיוק אותו הדבר , שעושה גל של עור ועצמות לבני אדם.
הנשמה חביבי, הנשמה. אני מחזיר לגרוטאות האלה את הנשמה…”
בצירי סיני, בדרכים המאובקות המובילות אל תעלת סואץ, בין שברי מכונת המלחמה, נשארו פה ושם שרידיהן של סדנות חימוש. באמנת ז'נבה אין סעיף האוסר על הפגזת 'בתי-חולים לטנקים'. בחול הרך ספגו והתערבו זה בזה דם ושמן מכונות. ברית משונה בין שני נוזלים, ששטפו בעורק החיים של המלחמה הארורה הזאת.
                                            ידיעות אחרונות
 

כאשר ביקר ראש הממשלה, מר לוי אשכול, לפני מספר שנים באחת מיחידות החימוש כתב בספר האורחים: " תחזקנה ידי הזהב, העוסקות בברזל…"

במלחמת ששת הימים עסקו ידי הזהב בהרבה ברזל, ולעיתים בברזל לוהט. מוקשים, הפגזות וצרורת שטוחי מסלול הפחידו , אך לא הרתיעו. הם השיבו מכת - נגד בנשק המיוחד להם: טנק מתוקן, זחל"מ מחולץ, מרגמה כשירה.

בסקירה על מלחמת ששת הימים, כותב, בין השאר, מר אלסטיר ביוקאן, כי גיבורי צה"ל אינם האלופים, אלא מכונאי האחזקה ששמרו משך שנים על הטנקים הישנים ועל נשקם במצב תקין.

אין ספק כי זו מחמאה כבדת משקל, בייחוד כאשר היא באה מפי מנהל המכון ללימודים אסטרטגיים בלונדון, אשר קנה לו מהלכים בין לאומיים. אנשי חיל חימוש אינם מוכנים להמר דווקא על אימות זה. הם אמרו את אשר היה להם לומר, בבתי המלאכה, בסדנאות, במחסני החירום ובחזיתות הקרב    הרחק מאור הזרקורים, בדרך בה נהגו למעשה תמיד, סגל בה"ד 20, שעשו את מלחמתם, שלהם.

 הרבה לפני החמישי ביוני - אלה שהיוו לפתע את הכל, כאשר נזקקת להם ואשר רק אז ידעת להעריך את תפקידם - אנשים אלה נותרו גם כיום אלמוניים, נושאים בגאווה את הרגשת הסיפוק הפרטית, המקצועית מאוד, אבל בספרי הלקחים העבים של המטכ"ל, בין הדיאגרמות עמודי המספרים וקטעי הניתוח היבשים - שם היה גם לנו מה לומר.

קטע זה מהווה אחד השבחים הרציניים שקיבל חיל החימוש לאחר מלחמת ששת הימים מגורם זר מאז הקמתו :

“ … This was not asecond Alamein , but a battle between an amateur and professional army . The heroes of Israeli army are not Dayan , not even the grizzled and able professionals like Rabin and Narkiss , but the the maintenance Mechanics who kept its  aging tanks and guns in perfect

running order for years . "

alastair buchan , director of the institute for starategic studies .

london , august 1967 in "encounter"