גיל
בן 32 במותו
מלחמה:
בשגרה
מקום הנפילה:
ישראל
תאריך עברי:
יא אדר תשטו
תאריך לועזי:
08/03/1955
ניסים שמעון נולד בעיר פס שבמרוקו בשנת 1923, היה הבן השלישי להוריו הרב אברהם דבילה ורחל. במשפחתו היו עוד שתי אחיות בוגרות ממנו אסתר ומזלטוב.
אביו, רבי אברהם דבילה היה נצר למשפחת רבנים במרוקו ושורשיה קשורים ליהדות האנוסים מספרד, כאשר חלק מהמשפחה היגר למרוקו.
בגיל שתים עשרה שנה התייתם מאביו רבי אברהם, ומאז החל את חייו כעצמאי, אשר נשא בעול פרנסת משפחתו, זאת תוך כדי לימודיו בבית הספר היסודי אליאנס של אגודת "כל ישראל חברים".
במרוצת השנים פנה לעסוק במסחר ואף פתח שני מרכולים למכירת מוצרי מזון. המרכול האחד סיפק מוצרים לתושבי השכונה הצרפתית בעיר פס, והמרכול השני שירת את תושבי הפרזות מחוץ לעיר פס.
בהיותו בגיל עשרים ושלוש נישא לרעייתו מרים שתחיה. בשנת 1947 נולד בנו בכורו אברהם.
בבחרותו הצטרף לפעילות ציונית בסניף של תנועת החירות הציונית שבעיר פס, שפעלה בשנים אלו במרוקו. פעילותו בתנועה באה לידי ביטוי בארגון גרעיני עלייה לארץ ישראל, בתמיכה מוראלית ובמתן תרומות כספיות למימון הפעילות הציונית.
ניסים שמעון הפריש מרווחיו גם לתמיכה בבני עירו שנזקקו לתמיכה כלכלית, זאת בנוסף לדאגה לפרנסת אימו ושתי אחיותיו.
פעילותו הציונית התבצעה במחתרת מחשש עינם הפקוחה של השלטונות המוסלמיים במרוקו.
בינואר 1949, בעקבות חבריו לארגון, גמלה בליבו ההחלטה לעלות לישראל ולהצטרף לזרם העולים ממרוקו שעלו לארץ ישראל.
מאחר והוערמו המון מחסומים וקשיים על ידי השלטון המוסלמי במרוקו, היה עליו לתכנן בקפידה ובחשאיות את עלייתו ארצה עם רעייתו ובנו בן השנתיים, תחת עינם הפקוחה של השלטונות, מבלי שיבחינו בתכונה כלשהי זאת מאחר וניהל עסקים פרטיים, והיה בעל קשרים ענפים עם לקוחות וסוחרים.
בלילה שבו תואמה עלייתה של משפחת דבילה עם עוד קבוצות של עולים עם אנשי הקשר בסוכנות היהודית, לקח ניסים את רעייתו ובנו ומזוודה קטנה שהכילה כמות מינימאלית של בגדים, זאת כדי לא לעורר חשד ועלה על כלי רכב שאורגן מראש לנסיעה לכוון העיר אוזדה.
עם הגיעם לעיר אוזדה נמסר להם תדריך מפורט באשר למסלול הבריחה ולחציית הגבולות בדרך לארץ המובטחת.
מהעיר אוזדה המשיכה המשפחה עם קבוצת העולים בדרך חתחתים ובמחתרת בעוברם דרך עיירות קטנות ונידחות, על מנת לא לעורר חשד כלשהו כלפי השלטונות.
מהעיר אוזדה המשיכו לעיירה מרטאן - פרה משם לעיר אוראן ולאלג'יר. באלג'יר נקלטו ע"י אנשי הסוכנות היהודית אשר ציוותו אותם לקבוצת עולים שאורגנה לשייט באונייה לארץ ישראל. מאלג'יר יצאה קבוצת העולים באונייה לכוון נמל מארסיי, שבדרום צרפת.
עם הגיעם למארסיי שוכנו בני המשפחה יחד עם העולים שהתעתדו להגיע ארצה במחנה ארנאס (קון דה ארנאס). שהייתם במחנה העולים ארכה כחודשיים בהמתינם לגיבוש קבוצת עולים אשר עלו בדרכים דומות מארצות צפון אפריקה.
בחודש ינואר 1949 יצאה משפחת דבילה מנמל מרסיי בהפלגה על אניית העולים טרנסילבניה לעבר חופי הארץ המובטחת - ארץ ישראל.
המשפחה הגיעה לחופי המולדת לנמל חיפה, ומשם הוסעה עם קבוצת עולים נוספת למחנה העולים אגרובנק בחדרה. המשפחה שוכנה באוהלים שהוקמו לצורך קליטת העלייה במחנה.
בחודש פברואר 1949 נולדה הבת רחל. עקב תנאי המגורים והמחייה הקשים ששררו במחנה אגרובנק ואשר לא התאימו למשפחה הצעירה, ביקש ניסים לעבור עם משפחתו לירושלים, שם התמקמו בני משפחה וחברים לתנועה שהגיעו לפניו ארצה.
עם אישור בקשתו ע"י אנשי הסוכנות היהודית בחודש מאי 1949 עברה המשפחה הצעירה לירושלים לבית העולים באולפן עציון שבשכונת בקעה שבירושלים. לאחר שהייה של מספר שבועות באולפן, קיבלה המשפחה דירה בשכונת בקעה. לאחר מספר חודשים בהם נקלטו בני המשפחה בארץ, גוייס ניסים לשירות סדיר בצה"ל.
עם תום שירות החובה של ניסים ולאור ההכרה של מפקדיו בכושר המנהיגות שלו, האחריות, המוטיבציה והדבקות במשימה למילוי המטלות שהוטלו עליו בצורה יעילה ומושלמת, הוצע לו ע"י מפקדיו לחתום על שירות קבע בצבא ההגנה לישראל, כקצין הרכב של היחידה. החתימה לשירות קבע בצה"ל הייתה בתחילה לתקופה של שנה, ולאחר מכן הוארכה לתקופה של שלוש שנים.
בשנים הראשונות לעלייתו ארצה, מאחר והיה בעל הכנסה חודשית וקבועה כמשרת בשירות קבע בצה"ל, סייע ותמך כלכלית ומורלית בידידיו, חבריו לילדות, בבני משפחה, ובשכניו לשכונת בקעה בירושלים, זאת במטרה להקל ולתמוך בקליטתם בארץ ישראל.
כאן נציין כי בשנים הראשונות לעצמאות ישראל המצב הכלכלי בארץ היה קשה. בארץ שררה תקופת צנע, מאחר ולא היו משאבים למדינה הצעירה לקליטת גלי העלייה מרחבי העולם. שנים אלו נודעו בחוסר מזון, תעסוקה וקיצוב במוצרים.
בשכונת בקעה שבירושלים המשיכה המשפחה להתרחב. כאן נולדו הבת יונה והבן אליהו שנולד שנה לפני נפילתו של ניסים בי"ד באדר תשט"ו, 8 במרץ שנת 1955.
ניסים ז"ל, נפל בעת מילוי תפקידו, בתאונה, והותיר אחריו אלמנה צעירה מרים תבדל"א וארבעה ילדים יתומים כשהגדול היה בן שמונה שנים והבן הקטן, אליהו, בן כחצי שנה בלבד.
יהי זכרו ברוך.