גיל
בת 20 במותה
מלחמה:
בשגרה
תאריך עברי:
ה אדר תשנח
תאריך לועזי:
02/03/1998
אתי נולדה ב- 9/7/78 ונפטרה ב- 2/3/98.
כשאתי נולדה כולם התפעלו מיופיה. היא היתה בלונדינית צהובה שחומת עור. בשנות נעוריה אתי היתה ילדה ביישנית ומופנמת, אך כאשר החלה ללמוד בתיכון פיתחה מודעות עצמית ליופיה ולגופה והיא הפכה לנערה זוהרת ויפה וכשהגיעה ביום הראשון לביה"ס כולם התפעלו ממנה ואף היו תלמידות שקינאו בה.
אנחנו לא נשכח איך אתי הייתה מתעוררת בכל בוקר שעתיים לפני הזמן כדי להתגנדר לביה"ס. תמיד היה חשוב לה איך היא נראית, ומה היא לובשת.
אתי ציפתה בקוצר רוח להתגייס לצה"ל ולתרום ככל יכולתה ולמרות הקושי עשתה זאת ברצון ובאהבה.
ואז במפתיע נקטפו חייה!
אתי יצאה לבלות כשאוטובוס דרס אותה לחייה האחרים - חייה הניצחיים.
אתי היתה בת 19 וחצי במותה.
חברים מספרים שאתי אהבה לבלות, אהבה לראות אנשים, היא היתה נוהגת לומר: "יש שם אנשים מענינים?!"
לאן שלא הלכה נוכחותה היתה מורגשת. אתי למרות גילה הצעיר ניחנה בחכמת חיים, נתנה תמיד עצות לאחרים, אך את חייה הפרטיים שמרה בסודיות רק לאנשים הקרובים.
לאתי היה שם חיבה "פשוש", כשם שהציפור חיה חיי דרור גם אתי היום היא כזאת.
אנחנו תמיד נזכור את אתי כבחורה יפה ומושלמת שבסך הכל רצתה לחיות.
חסרה לנו הנוכחות, האהבה והדאגה שלה לכולם, חסרים הבילויים המשותפים עם המשפחה, הפינוקים והחום שהרעיפה על אחיה והוריה. אך מי אנחנו שנשפוט את דרכיו הנסתרות של האל.
אתי!! אנחנו אוהבים אותך תמיד נאהב ולעולם לא נשכח!
ההורים: גבי ופטינה והאחים אייל, לילך, אשר וגד.
יהי זכרה ברוך. אמן.