גיל
בן 25 במותו
מלחמה:
מלחמת יום הכיפורים
מקום הנפילה:
תעלת סואץ
תאריך עברי:
כ"ב בתשרי תשל"ד
תאריך לועזי:
18/10/1973
עמיקם (עמי), בן יפה ויהודה, נולד ביום כ"ב באדר א' תש"ח (3.3.1948) בתל אביב ולמד בבית הספר היסודי "רמז" בקרית שלום שבתל אביב. את לימודיו התיכוניים המשיך בבית הספר המקצועי "שבח" בתל אביב וקיבל תעודת חשמלאי מוסמך. במשך כל השנים היה חבר פעיל בתנועה המאוחדת וחבריו זוכרים אותו כבחור נחמד, ישר, אציל-נפש, נעים-הליכות ומסור לתנועה ולחברים.
עמיקם גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1965 ושירת בחיל השריון ובטכנולוגיה ואחזקה. לאחר שסיים סדרה של קורסים בבית הספר לשריון, הוצב באחת מיחידות חיל השריון במקצועו כחשמלאי טנקים. הוא היה חייל טוב ומסור, שהתנדב לכל תפקיד ולחם באומץ ובמסירות ללא גבול בכמה מהקרבות הקשים של מלחמת ששת הימים ושל מלחמת ההתשה.
לאחר שהשתחרר משירות החובה בצה"ל, חזר עמי אל ספסל הלימודים בבית הספר לטכנאים. שלוש שנים למד והתמחה בתחום האלקטרוניקה ואחר כך התקבל לעבודה בתעשייה האווירית. הוא התכוון להמשיך לעבוד עד שיחסוך די כסף להמשיך את לימודיו בטכניון.
בבוקר יום כיפור, ה-6 באוקטובר, הגיעה ידיעה כי צפויה להיפתח מלחמה באותו ערב. במקביל לפעילות הקדחתנית בכל הרמות של הצבא הסדיר הוחל בגיוס מילואים כדי לקדם את פני ההתקפה, אולם האויב הקדים ופתח במלחמה סמוך לשעה 14:00.עמי היה שייך לחוליה טכנית בגדוד הסיור 189 שנועד לשמש גדוד הסיור של האוגדה הקבועה בסיני 252, אוגדתו של האלוף אלברט מנדלר. הוא גויס בגל הראשון של גיוס המילואים כבר בבוקר של יום הכיפורים יחד עם כל חיילי הגדוד. כשהגיעו במוצאי יום כיפור לימ"ח (יחידת מחסני חירום) ברפיח התברר כי לא נשארו לגדוד טנקים וכלי רכב אחרים, הכול נלקח על ידי הכוחות שבלמו כבר את הצבא המצרי שחצה את התעלה.
פלוגותיו של גדוד הסיור פוזרו בין החטיבות של אוגדה 162, החוליה הטכנית בה היה עמי סופחה לגש"ח (גדוד שירותי חימוש) 862 של אוגדה 143, אוגדתו של אריק שרון, ובמסגרת זו עבר את מסלול הקרבות של מלחמת יום הכיפורים.
ביום שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), נחלץ עמי לתיקון טנק שנתקע על אחד הגשרים. בעת הפריצה על המעבר לתעלת סואץ, תחת הפגזה כבדה, ניסה לתקן את הרכב הפגוע, עד שכל החוליה הטכנית נפגעה בהפגזה ארטילרית בחצר והוא עצמו נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית העלמין בקרית שאול.
השאיר אחריו אישה ובת, הורים, אחות ואח גדולים ואח תאום. בתו, שנולדה חודשיים לאחר נופלו, נקראת על שמו - בת עמי. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
זהו קטע מדברים שכתב מפקד גדוד הסיור 189 דודו:
"מה שחשוב הוא שאחיך לא חיפש נוחיות, מסתור או להתחמק מתפקידו.במבוכה ומבולקה הכללית שם, כשהרבה הסתלקו גם צוותי טנקים, הוא והחוליה הטכנית שלו הלכו לאן שצריך, להכשיר כלים בשדה הקרב לקרב.זה מה שעושה את שירותו, את לחימתו ואת נפילתו למיוחדים. הוא והם היו תומכי לחימה שבמצב רגיל לא היו צריכים להגיע לראש הגשר ול"חצר". אני רק יכול להצדיע ללוחמים האלה שעשו מעל ומעבר למה שהיה תפקידם וכך גם נפלו.יהי זכרו ברוך".