דילוג לתוכן המרכזי בעמוד
לוגו חיל הטכנולוגיה והאחזקה לוגו עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה
[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

סמל דוד עזריאל - סיפורו על העבודה המטורפת להחזרת טנקים שנפגעו ליחידות הלוחמות

מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 28/03/2018

תאריך האירוע: 1973-10-24

מספר צפיות: 4131


החימוש במלחמת יום כיפור !


כשואלים אותי מה עשיתי בצבא או במלחמת יום כיפור אני עונה - 
לוחם בשריון.

כי בשורה התחתונה כולנו לחמנו !

הצוותים בטנקים, הרופא והחובש, החרמ"ש,ההנדסה, ואנשי החימוש.

אנחנו החימושניקים גם היינו עם ערך מוסף למאמץ המלחמתי.

את הסיפור האישי שלי במלחמה אכתוב בקיצור כי אם אכנס לכל פרט ופרט אז יש לי חומר לספר שלם.

יום כיפור בשלוש אני כבר בדרכי לגוליס להתנדב למלחמה (פרופיל 42 לאחר מחלה בסדיר ) מגיע לפלוגה ג מתחייל פוגש את החברה מהסדיר ודורש בתוקף מרס"ר שבתאי לצאת מיד לסיני,שבתאי מרגיע אותי שכולנו נצא.

 ומתארגנים ליציאה. בבוקר מעלים אותי על האוטובוס לרפידים,נפרד מבן כיתתי אבי גודינגר שיצא על האוטובוס לבלוזה יחד עם החולייה של יאסו ונתן לי משהו יקר,ערך שני גלילי נייר טואלט. בבוקר יצאנו לגש"ח ברפידים כל הצבא על הכביש כולל טנקים על הזחלים.

הגענו בצהרי היום וקיבלנו תזכורת שאנחנו במלחמה כשמספר מיגים תוקפים אותנו במקלעים ופצצות (אחת מהן פצצת זמן התפוצצה לאחר מכן במרפאה) שם פגשתי את סרן קלדרון המ.פ של גש"ח רפידים(גם אותו הכרתי מהסדיר) שסידר לי "פרוטקציה" לעלות על משאית עם מנועים למיתלה.חתמתי על ארגז כלים עוזי בלי קת 2 מחסניות וקפל"ד שטוח בריטי ממלחמת העולם השנייה.

זהו יצאתי למלחמה !

המיתלה !

במיתלה כבר המולה בגש"ח עשרות מכונאים מסגרים טכנאי צריח וחשמלאים מתנפלים על כל טנק שמגיע פגוע ומתקנים אותו.

האנשים שם פשוט היו נמרים ואריות !

פגשתי את יעקב עטייה חברי שלמדנו יחד בפנימיה של חיל חימוש בבה"ד 20 (נפגשנו אחר עשרים וחמש שנה הוא לא זוכר כלום אמר לי שיש לו חורים שחורים מהמלחמה)

קצב עבודה מטורף לחלוטין ,צוותים הלכו לנוח סיימנו לתקן להם את הטנק בא צוות אחר ו"סוחב להם את הטנק.

היה שם קצין אחד שהתחבר אלי כי דאגתי לצוות שלו שהחליף שלוש טנקים אם אני זוכר קראו לו בן ארצי.

לי פשוט לא הייתה עבודה כי היו מספיק חשמלאים ועל כל טנק התנפלו פשוט לתיקונים מהירים אז הקמתי מדורה מארגזי תחמושת פתחתי פח גדול של צנימים והייתי שופך לתוכו קופסאות של אפונה וקופסאות של גולש וכל טנקיסט שהגיע קיבל ארוחה חמה ומשביעה.

התאריכים הם משהו שאני רק חושב לא בטוח והם לקוחים מהרישומים הרישמיים.

13.10.73 ציוותו שתי כיתות כוננות על זחל"מים המפקד סרן דדון מהפנימיה של חי"ח שהיה בן אדם מקסים מורה ומחנך אבל לא היה לו ניסיון קרבי או ניסיון בשטח(אני הייתי המפקד האמתי)

לי ולדדון עוזי 4-5 חברה עם אפ-אן וכל השאר רובי צכי
קיבלנו מקלע 0.5 אחד וזהו !

כשל מוחלט בנושא הציוד !

הצוות מורכב מדדון הסרן המורה מהפנימיה ממני המתנדב והיחיד עם ניסיון קרבי ממלחמת ההתשה הנהג שלנו איש מילואים עם משקפים שבלילה נאלצתי להחליפו כי לא ראה ממטר והנהג השני יוסף סיביליה נשוי בן 42 עם שלושה ילדים שדאג להרגיע את כולם במיוחד אותי והיה בתפקיד האבא הטוב.

כל השאר טירונים מפוחדים ללא שום ניסיון בכלום.

אבל כולם עם רוח איתנה ועברו את המלחמה בצורה ממש טובה,

בזמן ההתארגנות הלכתי למחסן מזון ופשוט לקחתי מלא קופסאות של מנות קרב ומילאתי את כל הזחל"מ ,קפצתי לחבר שלי סרן תותחנים שמוליק אושרוב שנתן לי כמה רימוני יד סרן דדון השיג כמה רימוני עשן בצבעים וככה זיוודנו את הזחל"מ.

בזמן ההתארגנות במיתלה  ירדו עלינו המצרים עם מטוסים בצהרי היום ומסתבר ששוב הורידו פצצות זמן שהתפוצצו בשש בערב.

מישהו אמר לי שיורד לי דם מהיד אז קפצתי למרפאה וכשראיתי מה קורה שם התביישתי לומר מה קרה פשוט ניגשתי לארון שטפתי את היד מרחתי יוד ושמתי פלסטר נראה לי שחטפתי רסיס או שנפצעתי כשקפצתי מהזחל"מ בכל אופן בהזדמנות הזאת רוקנתי להם את כל קופסאות הטלק מהמרפאה (החלטה נבונה ,לא התרחצנו שבועיים לא היו לי גרביים ולא תחתונים הטלק היה יותר שווה מזהב)

קרב ואדי מבעוק !

14.10.73 אנחנו מצטרפים לגדוד 46 ונכנסים ישר לקרב

קרב וואדי מבעוק נחשב לקרב מדהים הגדוד הוריד ביום הזה 90 טנקים מצרים ,

במהלך הקרב יצאתי לחלץ טנק שנתקע עם כבל 24 הנעתי אותו והוצאתי אותו,הטנק היה בשטח בלילה וממש חששתי שמילכדו אותו

בכל אופן זאת הייתה הפעולה הראשונה כחימושניק .

בשאר מהלך הקרב פשוט הסתובבתי בין הטנקים וחילקתי מים אוכל ותחמושת .

זה גם היה פעם ראשונה שטיל סאגר רדף אחרי !!
אבל איזה כיף לראות טנק מצרי חוטף ח"ש ונדלק !

אני לא זוכר מתי בדיוק אבל זה היה כנראה ב-18.10.73 שירדנו לכיוון דאר סוואר בדרך עצרו אותנו ריו ונגמ"ש חימוש שעמדו ליד טנק תקוע וביקשו חשמלאי מגח,
הבטיחו שיחזירו אותי לגדוד.

בדקתי את הטנק וכבר החושך ירד ואמרתי שהלך הסטרטר וצריך להוציא מנוע.

החברה הסתכלו עלי ואמרו לי תקשיב אנחנו מוציאים אבל אם זה לא הסטרטר אנחנו יורים בך ......

רגע ! נכנסתי ובדקתי שוב , זה הסטרטר !

שתבינו באמצע המדבר עובדים עם פנסים הצוות מאבטח אותנו רעש הליקופטרים וקומנדו מצרי מסתובב בשטח

שיקשקתי האמת !

בכל אופן עזרתי להם החלפנו סטרטר והטנק פעל והם החזירו אותי לגדוד.

הגדוד נע ואז כשחלפנו ליד החווה הסינית חטפנו הפגזה רצחנית.

בלילה הפגזים שמתפוצצים מוציאים ניצוצות כמו זיקוקים ,

הנהג ירד לדיונה אבל אז זחל שהיה קשור על הכנף הקדמי נכנס מתחת לגלגל הקדמי והזחל"מ נתקע בדיונה.

קיבלנו פקודה לעלות לכביש אבל היינו תקועים,אמרתי לנהג שיזוז

קפצתי על הכנף שלפתי את הסכין שלי (מאז היה לי כינוי "החשמלאי סכין") חתכתי את החבל זרקתי את הזחל קדימה נכנסתי ונסעתי רברס עליתי על הכביש וברחתי משם

השארתי את הזחל בדיונה.

החצייה בדאר סוואר !!!

עם שחר הגענו לתעלה היה תור ענק אבל הזחל"מ שלנו מצא את עצמו בתוך חצר המוות !

הייתה שם שורה של הרוגים כולם מסודרים עם הרגליים קדימה

מחזה מפחיד,נשכבנו על הקרקע הפגזות מטורפות ומעלינו קרבות אוויר בין מטוסי חיל האוויר למיגים מצרים
בסרטים אין דברים כאלה !
למרות זאת לא מבין איך ובזמן שהמתנו בתור לעלות על הדוברה עמדתי על גדות התעלה והעמסתי פצועים באלונקות לקומנדקר שהוביל אותם אחורה למרפאה
זוכר את הנהג שר בטרוף ! ונוהג תחת אש עם הפצועים.

גם החברה על הדוברות היו ממש גיבורים אני רעדתי בכל הגוף מהפחד לא מבין איך בכלל תפקדנו שם.

בזמן שאני מפנה פצועים הגיע גם פצוע מצרי תפשתי עליו עצבים רציתי לזרוק אותו לתעלה הוא הוציא תמונה של אשתו וילדיו והתחיל לצעוק לי "מהסלמא מהסלמא " בא איזה קצין צרח עלי אז העלתי גם את המצרי על הקומנדקר

כשאתה רואה כל כך הרבה הרוגים ופצועים ממש לא בא לך לדאוג לקצין מצרי פצוע.

הגיע תורנו עלינו ברברס על הדוברה ששטה טיפה אחורה הסתובבה ושטה ישר לגדה השנייה וזאת תחת הפגזה.

אפריקה !!!

זהו אני על אדמת מצריים !
שם עמדו שוטרים צבאיים וכיוונו אותנו שלא נעלה על שדות המוקשים

ואז סלחתי להם על כל הצרות שעשו לנו במבצעי מלביש.

כבשנו שם את בסיס טילים ואני הייתי המום כשראיתי את גודל הטילים סאם-3  כבשנו את הכפר  אל כברי ותעלת המים המתוקים כל הכפר היה ריק ועל הבתים כולם מונפים דגלים לבנים המשכנו לתוך המדבר המצרי.

הגדוד נלחם מקדימה אנחנו מאחור מאבטחים מפני חדירת קומנדו מתקנים ועוזרים בכל מה שצריך ,אמבולנס,זחל"מ חימוש נגמ"ש חרמ"ש ונגמ"ש הנדסה.

כוחות צנחנים היו אתנו גם הסתערו על מוצבים ואבטחו מעגל שני בחניון לילה.

מספר פעמים הקומנדו המצרי ניסה לתקוף מאחור זיהינו אותם והם חוסלו.

באחת הפעמים זיהיתי עדר פרות שהיו לו יותר מדי רגליים הזעקתי את החרמ"ש שהיו על זלדות עם תותח 20 ממ ומאגים הם תקפו בתנועת מלקחיים וחיסלו אותם לפני שהגיעו לגדוד והם היו חמושים בקלצניקובים ומטולי אר.פי.גי

רציתי מאד להצטרף לחרמ"ש או להיות נהג טנק אבל מסתבר שבצליחה הזחל"מ השני לא עבר טוב,

החשמלאי השני (לא זוכר בדיוק הגואל או העליון ) נפצע קשה ביקרתי אותו אחרי מלחמה והנהג יוסף סיביליה ז"ל נהרג

אז המ.פ ירון רם סרב ואמר שאם אני אהרג לא יהיה בצוותים חשמלאי טנקים והוא מעדיף שאשאר עם החוליה הטכנית !

אני מאמין בגורל ודי התעצבנתי !

ואיזה גורל אכזר ! היחידי שהיה מבוגר נשוי ועם ילדים נהרג זה מטריד אותי כל יום זיכרון ומעיק עלי למה הוא ולא אני ?

בכל אופן אנחנו במדבר מתקדמים ונלחמים המדבר לא מקום נעים בכלל להקות כלבים טורפים מסתובבות שם ואוכלות את גוויות החללים המצרים,ואנחנו היינו מלאים פשפשים שאכלו לי את כל הגוף.

אוכל לא ממש היה אבל תפשנו מחסני מזון מצרים והיה לנו שפע של מיץ מנגו ומיץ גויאבה ריבות סומסום גבינות דניות וסיגריות קליאופטרה.

גם תפשנו תרנגולות ועשינו מהם מרק,אני זוכר שדן שומרון הגיע לזחל"מ שלנו ובדיוק הכנתי ארוחה והקצינים של החפ"ק התלהבו.

בזמן שהיינו מחופרים בוואדי לאמבולנס מגיע פצוע בבטנו הרופא קורא לי לשים לו גזות על הפצע, הדם מבעבע ואני שם גזות והרופא מטפל בו ובינתיים החברה מזעיקים מסוק

זורקים שני רימוני עשן צבעוניים היסעור נוחת ואנחנו מעמיסים את הפצוע שלפי הבנתי זה המגד רס"ן דוד שובל ואז

בום !!!!! פגז המצרים מטווחים את המסוק והטייס ממריא עם דלת אחורית פתוחה.

למחרת היום אנחנו עדיין באותו הוואדי ואז שומע בקשר

נ.מ ! נ.מ ! נ.מ !

מגיחים 8 מטוסים מאחרי ההר שהיינו מחופרים בצלעו מטח פצצות ראשון על ההר מטח שני 500 מטר ממני

קברתי את עצמי בחול ושמעתי את הרסיסים שורקים מעלי וגם כמה הגיעו אלי באיטיות עם רעש מוזר פרפרפרפרפר

הג'יפ של שניידר הקצין חימוש חטף פגיעה ישיר והתרומם מזל שהיה ריק ואחרי התקיפה ושני מטחי פצצות (מזל שהטייסים ערבים)

6 מטוסים נסקו ונעלמו (מיג 19 ויאק אחד ) ושני מטוסים הסתובבו צללו וריקטו אותנו !

(לשכב בהפגזה זה דבר מפחיד ביותר אבל לראות מטוס צולל לכיוון שלך ושולח רקטות בדיוק אליך זה משהו שהמילה פחד קטנה עליו הפעם הייתי בטוח שזה הסוף)

 העובדה שאני עדיין פה זה שהטייסים המצריים ממש לא משהו או אולי נבהלו שרוקנתי עליהם מחסנית של עוזי וגם זה אינסטיקט של פחד ולא משהו מושכל.
הם היו ממש נמוכים וזה בהחלט אפקטיבי אבל האמת מעולם לא פחדתי כל כך.

בסך הכל לא היו בעיות טכניות רציניות במהלך המלחמה ואת רובן החוליה הגדודית פתרה ללא צורך בהתערבות שלנו ואת רוב הזמן העברנו במילוי משימות אבטחה ועזרה לגדוד.

למחרת בשש וחצי בערב נכנסה לתוקף הפסקת האש !

נפרדנו בצער מהגדוד המפואר הזה ומקצין החימוש יעקב שניידר שהיה קצין חימוש מדהים  ואיש שדה לתפארת.

כיתות הכוננות חזרו והצטרפו לכוחות הגש"ח חולקנו לחוליות ויצאנו לאסוף שלל אני החשמלאי הייתי אמור להניע את הרכבים
כמובן שחלקם היו ממולכדים והחברה מהנדסה פישלו והנעתי רכב ממולכד שהבאנו לאיסוף ורק שם התגלה הרימון בידית של הכיסא.

איך אומר הגורל,מזליקו !

מאחר ואני הייתי מתנדב ביקשתי מרס"ר שבתאי  לחזור לגוליס ולהשתחרר ואכן הוא דיבר עם המג"ד עבורי

ולאחר מספר ימים נשלחתי באוטובוס הראשון שיצא לארץ.חזרתי לפלוגה ג אבל לא תפקדתי שם כל כך טוב הייתי דרוך וקופצני ורבתי עם כל הקצינים ללא הרף.(כמובן שלא שיחררו אותי והוצבתי בביסל"ש כחשמלאי של מדור תותחנות )שם הרגשתי כבר יותר טוב היה אתי שם ידידיי כאחים לי דוד שחור שנפצע בתעלה אילן סוק ותנחום ונג שהיו בקרב בחווה הסינית היו חברה שבויים (דובדבני) היו חברה שהובילו את הדוברות (דוידסקו)בקיצור חבורה של שבורים פיזית ונפשית שבזכותם השריון ניצח ועם ישראל חב לנו חוב גדול.מדור תותחנות קיבל תפקיד להסב מאות אנשי צבא לשריונאים כדי למלא את השורות עקב האבדות הגדולות בשריון .

סגן שולי היה מפקד המדור ,

מפקד מדהים.

סיכום !

הסיפור ממש מקוצר לכתוב הכל אני זקוק לחודש אבל דבר אחד ברור את המלחמה הזאת עברתי כלוחם ישראלי שהוא גם חימושניק ולא הפוך !

היה כשל מוחלט מבחינת הצטיידות ואספקה של הכוחות אבל אנחנו ישראלים בעלי תושייה שמאלתרים ומסתדרים בכל מצב.

ומה שברור לחלוטין זה שניצחנו ניצחון אדיר בגלל רוח הקרב שלנו והשריון שלנו ,

חיל השריון לא היה מנצח ללא חיילי החימוש שתיקנו כל תקלה במהירות שיא וכפי שאתם מבינים גם תפקדנו כלוחמים לכל דבר וסייענו בכל מטלות הגדוד.

שירותי במילואים היה 156 יום !!!
והיה שווה כל דקה !

את מאורעות המלחמה אני נושא עמי בכל עת והן בהחלט השפיעו על מהלך חיי.

אני יודע שיש רבים שחזרו מהתופת הלומי קרב וגם אני במידה מסוימת בסוג של טראומה מהמלחמה,היו לי שנים לא פשוטות וימי הזיכרון עבורי קשים מנשוא.

זוכר את אחיי הלוחמים ומבכה את הנופלים.

עד היום אני מתנדב בצבא זה כנראה סוג של מורעלות אבל זה פשוט עושה לי טוב בנשמה

דוד עזריאל

חיפוש מידע

חללים שמועד נפילתם היום

כניסת חברים