מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 13/05/2011

תאריך האירוע: 1968-03-21

מספר צפיות: 3349

 תיאור המבצע (וויקפידיה)

פעולת כראמה  (נקראת מבצע תופת על ידי צה"ל) הייתה פשיטה נרחבת של צה"ל, ב-21 במרץ 1968, על הכפר הירדני כראמה שבדרום בקעת הירדן, שנערכה כנגד מפקדת הפת"ח בכפר והעומד בראשה, יאסר ערפאת. במקביל לפעולה זו התקיימה פשיטה נוספת על יעדים של הפת"ח מדרום לים המלח )נקראת מבצע אסותא על ידי צה"ל(

בפשיטה השתתפו כוחות גדולים של צנחנים, בפיקודו של אל"מ דני מט, כוחות שריון מחטיבה 7 בפיקודו של אל"מ שמואל גונן ומגדוד 46 של חטיבה 401‏^[1], ומטוסי חיל האוויר. על המבצע פיקד אלוף פיקוד המרכז, עוזי נרקיס שגם תכנן אותו. מפקד סיירת הצנחנים שהשתתפה במבצע היה סרן מתן וילנאי.

הכוחות השתלטו ללא קושי על הכפר והבטיחו לתושביו שהפעולה לא מכוונת נגדם אלא רק נגד המחבלים. צבא ירדן החליט להתערב, ושלח כוחות גדולים לקרב עם כוחות צה"ל. לנוכח נחיתותם המספרית נאלצו כוחות צה"ל לסגת, תוך שהם גורמים אבידות לכוחות הפת"ח והירדנים. בפשיטה נהרגו כ-60 לוחמים של הצבא הירדני ו-128 לוחמים פלסטינים. מחבלים רבים, ובהם ערפאת עצמו, נמלטו. גם צה"ל ספג אבדות רבות: 28 הרוגים ושלושה נעדרים (גופת אחד מהם הוחזרה לישראל) והשאיר מאחוריו ארבעה טנקים, שלוש משאיות ושני זחל"מים, בשל אי התחשבות בתנאי השטח והבוץ הרב שהצטבר באזור הפעילות ועיכב את תנועת המשוריינים. מטוס אוראגן ישראלי שנפגע מאש ירדנית התרסק ליד ג'נין, וטייסו, יצחק דוד, חולץ.

ערפאת ניצל את האבידות הכבדות שנגרמו לצה"ל ואת הטנקים שנשבו לרווח תעמולתי והכריז על הקרב כעל ניצחון גדול שמחה את חרפת תבוסת 67'. הרושם שהותיר האירוע הקפיץ מעלה את כוחם ויוקרתם של ארגוני המאבק המזוין הפלסטינים והוביל לזרם של מתנדבים לשורותיהם. התחזקותם של ארגוני המחבלים הובילה בסופו של דבר לאירועיספטמבר השחור.
 

מצגת תמונות טנקים פגועים

מבצע כראמה מספר חיל החימוש

האירוע המרכזי בחזית המזרחית בו באו אנשי חיל החימוש לידי ביטוי באופן מלא, ואף זכו  לעיטור המופת על פעולתם, היה מבצע כראמה. מבצע כראמה, הידוע בכינוי 'מבצע תופת', התרחש ב 21- במרס 1968 . המבצע ניזום במסגרת פעילות נגד הפח"ע, לקראת יום העצמאות באותה השנה, עקב התגברות הידיעות על ריכוז גדול של אנשי פתח בעיירה כראמה, מצידו הירדני של הירדן והמשך פעילות המחבלים לאורך הירדן. אלה הובילו לגיבוש הצעה להכות את ארגון הפתח בכראמה. הזרז ליציאה למבצע היתה תקרית בה עלה אוטובוס תלמידים מתל אביב על מוקש ליד באר אורה, בה נהרגו 22 תלמידים ושבעה נפצעו. המבצע כלל שני יעדים; האחד, בכראמה, מזרחית לירדן והשני, באזור צאפי, מדרום לים המלח, לו ניתן הכינוי מבצע 'אסותא'. 161המטרה העיקרית של המבצע היתה מניעת שיבוש  חגיגות  יום העצמאות  העשרים של מדינת ישראל, מטרה שהושגה במלואה. המטרה הנוספת היתה השמדת בסיסי הפתח בכראמה, תוך חיסול מירב המחבלים במקום. מטרה זו הושגה רק בחלקה וגם זאת תוך אבידות בנפש ובציוד. שיטת הפעולה היתה השתלטות כוח מנוייד בזחל"מים וטנקים על העיירה, תוך ביצוע חסימות מדרום ומצפון וכוח מוטס במסוקים ממזרח. 162 סד"כ הכוחות והציוד הסד"כ  העיקרי כלל באוויר 11 מסוקים. ביבשה התבסס המבצע על ארבעה כוחות עיקריים:. שני כוחות משוריינים מחטיבה 7 וחטיבה 80 . כוח של חטיבה 35 וכוח של סיירת חטיבה 35 כוח חטיבה 7 בפיקוד אל"ם שמואל גונן (גורודיש) כלל 33 טנקים. כוח חטיבה 35 בפיקוד אל"ם דני מט כלל 10 טנקים, 68 זחל"מים ו 692- לוחמים. כוח חטיבה 80 בפיקוד אל"ם רפאל אך נכנסו רק 13 , כי אחד התקלקל ערב ) ,M-51 איתן (רפול) כלל פלוגת טנקים ( 14 ) שרמן המבצע) ומחלקת צנטוריונים. דוכיפת AML-90 בנוסף היו כוחות חת"ם, גדודים וסוללות, חי"ר מוצנח, חיילים ושריוניות מחטיבות 35 ו 80- , מיחידת 'חרוב' ועוד. כוחות חיל הנדסה מגדודי 601 ו 605- , להקמת גשרי כלובים ושני מעברים. סד"כ ארטילריה שכלל תומ"תים 155 , מכמ"ת 120 מ"מ ועוד ובכלל  זה שלושה מטוסים קלים. סך כל הכוחות המשתתפים עמד על למעלה מ 500- אנשי מילואים  וכאלף סדירים. 163 למבצע הוקצו 60 זחל"מים שהגיעו מימ"ח 540 , מחטיבה 60 ומיחש"ם 652 , אליהם צורפועוד שמונה זחל"מים מחטיבה 80 ומגורמים אחרים. סך כל הזחל"מים שחצו את הירדן מזרחהעמד על 66 . לצורך אחזקת הזחל"מים במבצע היקצה פיקוד המרכז כוחות כדלקמן: כיתת מכונאים עם זחל"ם טכני מיחש"ם 652 , תחת פיקוד גדוד 50 , כיתת מכונאים עם זחל"ם טכני תחת פיקוד גדוד 890 והכתק"ל צורף לגדוד 202 . חשוב לציין כי רמת אחזקת הזחל"מים הן בחטיבה, (חטיבת 60 ) והן בימ"ח 540 , היתה גבוהה, כפי שבאה לידי ביטוי במיעוט התקלות ובפשטותן. התקלות שנגרמו לאחר הוצאת הזחל"מים ונסיעתם לשטח הכינוס, תוקנו כולן. עיקרן היה: סתימות דלק, החלפת משאבת דלק, החלפת מטענים, כיווני מעצורים ונזילת שמן. תוך כדי המבצע אירעו תקלות נוספות, שתוקנו חלקית, או שלא היה ניתן לתקנן במקום, כמו ציר אחורי שנשבר או זחל"ם שנגרר חזרה עקב מצמד מתחלק שמנע ממנו נסיעה עצמאית. בנוסף לזחל"מים השתתפו במבצע ארבעה ג'יפי סיור, שני ג'יפי תול"ר, ארבע משאיות, ג'יפ מנהלתי ומשאית תובלה. מהם נשארו בשטח ג'יפ מינהלתי ומשאית אחת שספגו פגיעה ישירה. 164 רשת חילוץ נפרסה לאורך צירי התנועה. חילוץ רק"ם כבד עבור חטיבה 7 ו 35- כלל שני עבור חטיבה ,D-8 טנקי חילוץ, שוט רגיל ושוט גרירה חשמלי, שלושה רכבי חילוץ וטרקטור 165 גוף חילוץ נוסף, בפיקוד .D-8 80 , טנק חילוץ אחד, שני כלי רכב חילוץ ושני טרקטורים חיים רזון, שנועד לכוננות ועזרה, היה בגזרת השריוניות בגשר דמייה. לכוח של חטיבה 7 הצטרפו חוליות החימוש הפלוגתיות, האורגניות וכן כוח חילוץ, שסופח לחטיבה מהסדנה הגייסית 650 ומבית הספר לשריון והוכפף אליה. שתי שריוניות ,M-51 סך כל הרק"ם והרכב שנשאר בשטח כלל שני טנקי שוט, טנק שרמן שני זחל"מים, ג'יפ מינהלתי ומשאית תובלתית, בחלוקה כלהלן: שני טנקים וזחל"ם ,AML מחטיבה 7, טנק, משאית וג'יפ מחטיבה 35 , שתי שריוניות וזחל"ם מחטיבה 80 . 'דוכיפת' עם תותח 90 ,AML-90 היתה יחידה מוטסת משוריינת היחידה בצה"ל, שפעלה עם שריוניות מ"מ. במבחן כראמה, שבה הופעלה היחידה בפעם הראשונה, כשלה תפיסה זו ובמחיר כבד. ארבע שריוניות נפגעו ובהן תשעה לוחמים שנהרגו. 166

כשלים מודיעיניים

עבודת המודיעין לקראת המבצע נמשכה מספר חודשים. למרות זאת נמצאו בה שלושה כשלים מרכזיים: האחד, ההערכה אמדה את מספר המחבלים בעיירה ב 300-200- , אך בדיעבד היו שם כ 2,000- . השני, נושא העבירות וטיב הקרקע, שלא נלקחו בחשבון. באותו אזור היו מטעי בננות אותם נהגו להשקות בהצפה, באמצעות תעלות מים, שיטה הגורמת לבוץ רב ועמוק. זאת בנוסף לאופייה של הקרקע, שעיקרה חרסית ועליה שכבות גבס, שלאחר עונת הגשמים הפכו את הקרקע לבוצית וטובענית. השלישי, ההערכה כי צבא ירדן ימנע מלהתערב בנעשה ובלאו הכי הירדנים בכושר פעולה נמוך, בעוד שבפועל, ההיפך הגמור התרחש נושא עבירות הקרקע היווה את המכשול העיקרי מבחינת מעבר כלי הרכב והרק"ם, שרבים מהם שקעו בבוץ העמוק. במפות הוגדר השטח כעביר, אך בפועל, כפי שהתבטא נרקיס, אלוף הפיקוד: "בשטח היו המון תעלות, המון בוץ ואני עוד לא זוכר בחיי כל כך הרבה שקיעות בבוץ כמו פה, לא ראיתי ולא שמעתי, לא במדינת ישראל ולא בשכנותיה, גם לא בברדוויל, אף אחד לא שקע ופה, לא היה כמעט אחד שלא שקע". עקב בעיה זו רוב התנועה לעבר הירדן וחזרה התבצעה תוך גרירות וחילוצים של הזחל"מים והטנקים השקועים. 167

מערך החימוש במבצע

הכוחות החימושיים שנטלו חלק במבצע היו החוליות הטכניות האורגניות של היחידות ושני צוותי חילוץ; האחד של הסדנה הגייסית 650 והאחר של בית הספר לשריון. צוות הסדנה כלל את מפקד צוות הסדנה, סמל שמעון גבאי, מכונאי טנקים, רב"ט משה אמיר, קשר ומפעיל מערכת הכננת והגרירה וסמל אוריאל כהן, מכונאי טנקים ונהג טנק החילוץ. הסדנה הגייסית לא היתה מיומנת בביצוע תיקונים וחילוצים במצבים כאלה, ככוח חילוץ ותיקון בדרג גבוה. הם היו מורגלים לתקן טנקים שהובאו אליהם לסדנה או בגדודים השונים בשטח. במצבי לחימה הם נעו בעקבות הלוחמים וביצעו את התיקונים הנדרשים, לעתים במרחק מהאש. אך במבצע כראמה נאלצו אנשי החימוש של הסדנה להיכנס לתוך שטח האש עם הטנקים ולחלצם לאחור, עוד באותו היום. הצוות השני היה מבית הספר לשריון. הוא כלל את רס"ר חיים קאלו, מפקד צוות טנק החילוץ, מכונאי שוט, סמל דובי ליס, מכונאי שוט וסמל אברהם חימזון, מכונאי שוט ונהג חילוץ טנק. גם הם היו בדרג מקצועי גבוה ושימשו כחוליות חילוץ מתקדמות, בתוך שטח האש עצמו, כדי שיוכלו לתת סיוע מיידי תחת אש ותוך כדי תנועה, לכוחות הלוחמים. כל אלה בנוסף לחוליות טכניות של חטיבה 168.7 לקראת ההתארגנות וההגעה לשטח ההתכנסות קיבלו אנשי הסדנה טנק גרירה שוט חשמלי, שלא היה ערוך להיכנס לשטח כטנק קרבי. הטנק נרכש מכוחות נאט"ו באירופה. הוא זווד והוחלפו לו המצברים. אנשי הצוות הלחימו עליו בסיס למקלע 0.5 , על מנת לספק לעצמם הגנה כלשהי, אך לאחר נסיעה קצרה בשטח הוא נפל. אנשי הצוות העלו את טנק עם עגלה רחבה ונסעו באיטיות לשטח הכינוס, אליו הגיעו T- החילוץ על מוביל מסוג דימונד .T- בבוקר. הצוות השני של בית הספר לשריון, קיבל ממחסן החירום מוביל שרמנים  דימונד טנק החילוץ שלו היה שוט, שלא תאם את המוביל ובלט משני צדדיו. מצב זה היה מאד לא  יציב ולא בטיחותי ובעליה של ואדי קלט נקרע היצול של המוביל. הטנק והעגלה נשארו לעמוד והנהג המשיך לנסוע מבלי להרגיש כי 'איבד' את הטנק. רק לאחר כשני ק"מ התברר לנהג, קאלו, המצב והצוות חזר על עקבותיו. בלית ברירה הם המשיכו בדרכם כאשר הטנק נוסע על זחליו. 169 מלבד הצורך לגרור ולחלץ טנקים, זחל"מים, נגמ"שים וג'יפים מהקרקע הבוצית, כל זאת תחת אש ארטילרית כבדה וממוקדת, היה על אנשי חיל החימוש לחלץ כלי רכב שנפגעו מהאש הירדנית החזקה. משימה זו לא תמיד עלתה יפה. ניסיון של קצין החימוש החטיבתי, דוד שילה, עם טנק החילוץ של סדנה גייסית, לגרור אחורנית את שני הטנקים הפגועים של חטיבה 7, לא צלח. לאחר שגורודיש, מח"ט 7, בחן את כל האפשרויות הוא הגיע למסקנה כי ניתן יהיה לחלצם רק אם יכבשו את המתחם בו הם היו. מבצע כזה הצריך כוח של עוד 40-30 טנקים, שבלעדיו היה חשש שעוד 18 טנקים ייפגעו. לכן הוא קיבל החלטה שלא לחלץ את שני הטנקים התקועים. 170 אנשי החימוש תרמו למאמץ המלחמתי גם בדרכים אחרות. אליהו ברק, מפקד הסדנה הגייסית 650 , שהאחזקה בדרג ב של חטיבה 7 היתה באחריותו, נתבקש לבוא ולסייע. בליטי מספר: "באתי עם סגני, שמואל רז. כאשר הגענו לגשר מהצד שלנו, לא היה אפשר לעבור לצד השני. הארטילריה הירדנית פגעה קשות, היו פצועים שרצו להחזירם לשטח שלנו וכוחותינו שרצו לעבור לצד השני. הממונה על הגשר לא הצליח לשלוט על המערכת הזו. אז החלטתי  שהדבר הכי חשוב הוא לפתוח את צוואר הבקבוק בגשר ולאפשר מעבר חופשי בשני הכיוונים. וזה מה שעשיתי, ארגנתי את הפקק בגשר ושחררתי אותו". 171 סא"ל טוביה רביב, מג"ד טנקים 268 , מחטיבת שריון 60 , שהשתתף במבצע בחלקו בואדי צאפי סיפר כי השקיית מטעי הבננות בתעלות גרמה לשקיעה, כך שכל התנועה לוואדי צאפי וחזרה התנהלה עם גרירות של טנקים שהוציאו זחל"מים והמשיכו לנוע. הוא סיפר כי טנקים שלו נפגעו ונשרפו וכן גם זחל"מים ושריונית. תוך כדי ניסיונות החילוץ נפגעו עוד כלים. לדוגמה היה אירוע של טנק שרמן שנפגע שתי פגיעות בדיפרנציאל וצד אחד של המזק"ום שלו לא זז. צוות החילוץ לא הצליח לגרור אותו עם טנק שרמן, לכן הורידו לו את שתי השרשראות וגררו אותו עם צנטוריון, כאשר מאחור מחזיק אותו שרמן, כדי שבירידות מדמייה הוא לא יתחלק על הצנטוריון, כיוון שלא היו לו היגוי ובלמים. צוות חילוץ אחר הוציא מהבוץ שחולץ אף הוא. הכוח השאיר בשטח ,D-8 שני טנקים ששקעו ועוד קודם לכן שקע טרקטור שתי שריוניות אותן הוא פוצץ. קודם לכן הביאו לשם זחל"ם חילוץ עם מנוף, על מנת להרים את השריונית השרופה, שמתחתיה היו חללים. גם טנק שרמן הושאר בשטח, אליו הוכנסו מאה ק"ג חומרי נפץ והוא פוצץ ומלבד הפלטה התחתונה של התובה לא נשאר ממנו שריד. כן הושאר שם זחל"ם הפיקוד שנשרף. טוביה ביקש שטנק צנטוריון שעמד על הכביש יירה עליו עוד שניים-שלושה פגזים, על מנת לשרוף אותו לגמרי ולא להשאיר לירדנים שריד ממנו. 172 סגן מפקד גייסות השריון באותה עת, אל"ם אדן (ברן) סיפר כי במהלך הפעולה הוא חשש כי ייאלצו להשאיר בשטח בערך כפלוגת טנקים, עקב המצב הקשה ובעיות החילוץ. בסיכומו של דבר חולצו מהשטח, מזרחית לירדן, דרך שני הגשרים, דמייה (גשר אדם) וגשר הכלובים שבנה חיל ההנדסה דרומית לגשר דמייה, עשרה פגרי טנקים, שמנועיהם לא עבדו, הגיר שלהם היה תפוס ולא ניתן היה לבלום אותם, אלא לגרור אותם בבוץ, בלי בלמים וללא שרשראות. את השרשראות גררו בנפרד, תוך לקיחה בחשבון, שאסור שיותר מטנק אחד יעלה על גשר ואין אפשרות לתמרן את הטנקים ימינה או שמאלה. כל הוצאת טנק כזה היוותה הישג בפני עצמו. 173

לקחים חימושיים

לקחי החילוץ העלו כי במהלך המבצע נקרעו 27 כבלי גרירה שוט ולכן הוצע לתכנן  אמצעי גרירה יעילים יותר. התברר כי בסוגי הטנקים השונים היו סידורי התחברות שונים ולא היה כבל אחד שיכול היה לגרור את סוגי הטנקים השונים, אלא באמצעות אילתורים. לכן הוצע לשאוף לאחידות באמצעי הגרירה, שיתאימו לכל סוגי הטנקים. בנוסף הסתבר כי המובילים האיטיים אינם יכולים להוביל טנקי שוט בשטח הררי. לקח נוסף מהמבצע היה נושא הגבהת מדפי המפקד בצנטוריונים. בגייסות השריון תכננו  מדף מפקד שונה מזה של הצנטוריון, שאיפשר למפקד להסתכל דרך החריץ ולהימנע מחשיפה. גורודיש ביקש להחליף, במהירות האפשרית, את כל המדפים של הצנטוריונים למוגבהים, על מנת לחסוך בחיי המפקדים, שרבים מהם נפגעו בקרב. פיתוח זה אושר על ידי מקחש"ר. ובוצע על ידי סדנה גייסית 650 בשיתוף עם תח"ש (תורת חיל השריון) ובהדרגה הוא הוכנס לכל הטנקים, לאחר אישור מקחש"ר. 174

אבידות בנפש ובציוד

במהלך המבצע היו פגיעות ישירות ברק"ם, בנוסף לתקלות מבצעיות, שגרמו לנפגעים רבים. סך כל האבידות בנפש, במהלך המבצע, הגיע ל 28- חללים ו 91- פצועים. 175 בחטיבה 7 נפגעו 19 טנקי שוט. מתוכם חולצו עשרה בשטח על ידי הכוחות, שבעה נגררו החוצה ושניים נשארו בשטח. בחטיבה 80 נפגעו ארבעה טנקים מתוכם יצאו שניים בכוחות עצמם, לאחר תיקון, אחד נגרר החוצה, אחד נשאר בשטח ופוצץ, חמישה שקעו בבוץ וחולצו אחורה כאשר אחת יצאה בכוחות עצמה ,(AML 90) ' בנסיעה. כן נפגעו שלוש שריוניות 'דוכיפת ושתיים נשארו בשטח. בחטיבה 35 התקלקלו במהלך המבצע שישה זחל"מים, מתוכם תוקנו חמישה ואחד נגרר החוצה.

אות עיטור המופת

פעילותם של אנשי חיל החימוש במבצע כראמה היוותה דוגמה ומופת לביצועי חיל החימוש בעת לחימה. הפעולות היו מלוות במאמצים פיזיים רבים ואילתורים אד-הוק. במשך יום המבצע נגררו כ 20- טנקים על ידי צוותי החילוץ, זאת תחת אש. לעתים נגררו הטנקים משדה הקרב כאשר אנשי צוותם היו עליהם ולעתים הם העבירו את הצוותים לטנקים אחרים. אנשי החילוץ גררו את הטנקים למקום מבטחים בצד המערבי של הירדן. שם היו מנתקים את כבלי הגרירה ושבים אל הקו להמשיך בפעולות החילוץ. פעילותם באותו יום התאפיינה בדבקות במטרה, בתושייה, באומץ לב, תוך סיכון חייהם. צוות חיל החימוש של חטיבה 7 ושל הסדנה הגייסית 650 שכלל את רס"ן דוד שילה, קצין חימוש חטיבה 7 ומפקד צוות הסדנה, סמל שמעון גבאי, סמל אוריאל כהן ורב"ט משה אמיר קיבל, בעקבות המבצע, את אות עיטור המופת, על גילוי אומץ לב הראוי לשמש מופת.