יארמולניק בוריס ז"ל

מכתב מאת גנדי יארמולניק אביו של סגן יארמולמניק ז"ל (פורסם בעיתון ידיעות אחרונות)

הכל נעצר

בוריס היקר חלפו רק כמה חודשים מאז לכתך, ואנו מתקשים להבין איך ברגע אחד החיים שלנו נעצרו, איך ברגע אחד כל הדברים בחיים הפכו ללא ממש חשובים. הכל מתגמד לעומת לכתך בימים האחרונים של מבצע עמוד ענן.

הותרת מאחור את אימך אספיר, אותי ואת יבגני אחיך הצעיר שמתקשה יותר מכולם לעכל איך האח שבו היה גאה לא ישוב עוד. במהלך השבעה ישבו איתנו חבריך  מהצבא וסיפרו איך תמיד סייעת ואיך רצת לתפוס מחסה שהחל הירי, אבל הפציעה שלך הייתה אנושה. כמו הרופאים קיווינו שתצליח לשרוד, כי תמיד נאבקת והצלחת בכל מה שעשית למרות הקשיים. ואז, ביום חמישי אחרי הצהריים, קרא הנורא מכל: הבנו שזהו, לא תשוב יותר. לפני שיצאת לשירות המילואים אמרת לי שיש אחוז התייצבות גבוה מאוד אצל בפלוגה. היית מאוד גאה בכך שמילואימניקים כמוך עוזבים לימודים, מבחנים, משפחות וילדים קטנים וכולם מגיעים להגן על המולדת. הסברת לי שבתוך כמה ימים הכל יסתיים. כל הזמן אני נזכר בך ובוכה, בוכה כמעט בלי הפסקה. קשה בלעדיך, בוריס, קשה מאוד.

דע לך, בני היקר, שאני ואמא בקושי מתפקדים. החיים נעצרו, אין חיוכים בכלל, לא מרגישים שיש טעם לחיים. אנחנו נזכרים בעליה שעשינו לארץ, בקשיים לצד חיזוקים כי תמיד הגיעו ממך, שאמרת לנו שיהיה בסדר ושזוהי המדינה שאנחנו צריכים לחיות בה. הצטיינת בכל מה שעשית ובוודאי שגם בלימודים בפיזיקה באוניברסיטת תל-אביב.אני כל כך מתגעגע לצחוקים איתך, לטיולים שהיינו עושים ביחד. לעיתים אני חושב שאולי עוד תשוב, אולי זה רק סרט רע, בוריס?

בכלל, זוהי השנה הקשה בחיי, בן יקר. הכל נעצר. הכל עומד מלכת. אמא ואני מתקשים להיכנס לחדר שלך. אין יום שבו אנחנו לא בוכים. שום דבר כבר לא יהיה כפי שהיה בעבר. ועכשיו מגיע יום הזיכרון הרגע שבו עולים למצבה שלך בפעם הראשונה ביום הזיכרון, וגם אתה חלל צה"ל. ביום שני הקרוב נעלה לבית העלמין בנתניה. חבר אמר שיהיה דגל של ישראל על המצבה שלך אוי, כמה אהבת לחיות כן בארץ. בוריס, אנחנו מתגעגעים אליך מאוד.

שלך, אבא גנדי.

סגן במילואים בוריס יארמולניק ז"ל, קצין חימוש מנתניה, נהרג מפגיעת רקטה במבצע עמוד ענן. בן 28 היה במותו.