מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 28/10/2012

תאריך האירוע: 1998-01-01

מספר צפיות: 2080

ראיון עם אל"מ רפי סדן מפקד היחש"מ

הראיון בוצע בשנת 2003 וניתן לצפות בראיון בחלק התחתון של הכתבה

מבוא

"שלום, שמי רפי סדן ואני משמש כמפקד יחש"מ 653 במחנה נתן, בזמנו אני הייתי מפקד יחש"מ 654, הגעתי לתפקיד ביולי 96', ביצעתי תפקיד עד אפריל 99'.

אני בזמנו החלפתי את אל"מ שאלתיאל סולימן,"שולי", בכינויו כמו שהוא רץ היום.

היה לי רצון עז להגיע להיות מפקד היחש"מ, אני זוכר מלחמות אין ספור בין הרבה מאוד סאל"ים בחיל שבחרו להגיע לתפקיד או שרצו להגיע לתפקיד ובסוף, איך אומרים, ניצחתי את כולם.

הגעתי לתפקיד הזה מתוך ממש משאת חיים, מתוך כאחד שקיבל שירות ביחש"מ הזה, מזמנו הייתי גם הייתי קצין חימוש חטיבה 460 בשיזפון. ותמיד אחרי שהכרתי את האנשים , את הנפשות שיש היום בחיון, שהיו בחיון, ונתנו שירות ליחידות במרחב, שאפתי להיות מפקדם בעתיד. ואכן ביולי 1996 הגעתי להיות מפקד היחש"מ. אחרי שבועיים חפיפה עם שולי קיבלתי את הפיקוד על התפקיד מאלוף פיקוד דרום.

הפריסה שלנו במרחב כסדנאות בתוך מחנה חיון:

1. היה לנו את סדנת הרק"מ, שפיקד עליה בזמנו המ"פ שרון, שרון אזולאי. לאחר מכן החליף אותו ברוך מצליח, מהנדס רציני מאוד מרפ"ט.

2. הסדנא השנייה הייתה סדנת הרכב, בזמנו היה רס"ן מיקי וינקלר, לאחר מכן החליף אותו אלון פליק."

3. הסדנא השנייה הייתה סדנא ייעודית, סדנא ייעודית שישבה בתוך מחנה חיון, ומי שהיה מפקדה היה סרן חגי נאמן.

4. סדנא באילת שפיקד עליה בזמנו יוסי איפרגן.

5. סדנא בעין יהב,שפיקד עליה רמי עזרא.

אני חושב שהנפשות שהיו לנו ביחש"מ , ממש אנשי מוקד, אנשים שכל היחש"מ מסתמך עליהם כמו הרס"ג, כמו פהים (אינו פאים) כמו כרמל (מאיר), בחולייה העורפית. כמו עמר כמו עזרן כמו אבנר צרפתי, ואנחנו לא נפרט כרגע בשלב זה את הברכות שמגיעות לאותם אנשים שממש החזיקו את היחש"מ. אני חושב שהיה גרעין חזק מאוד, של אנשי נשמה שנתנו את כל ,את כל כולם ליחידה וליחידות במרחב.

צריך להבין שבתקופה זו היו לנו שלושה בתי ספר במרחב הערבה הראשון זה בי"ס לשריון ביסל"ש, שיש במחנה סיירים. ומטבע הדברים כבית ספר הוא בעצם חונך מהיום הראשון שחייל מגיע להיות לוחם בשריון, הוא בעצם מעביר אותם את תקופות הטירונות את תקופות המקצועות. הוא פשוט מלמד חייל חדש להיות איש מקצוע בתחום השריון.

צריך להבין שבמרחב הערבה יש לנו קו בט"ש גדול מאוד, קו הבט"ש עם מצרים קו ארוך מאוד ללא גדרות התראה אלא רק סימוני דרכים ומטבע הדברים בוצעו סיורים במהלך כל היממה מה שהגדיר אותנו, מה שחייב אותנו בעצם לתת להם אחזקה לאותם כלים ע"מ למנוע הברחות ,למנוע אנשים שרוצים להיכנס לתחומי מדינת ישראל ובטח אירועי פח"ע כאלו ואחרים שיכולים לקרות במצב זה.

קו הבט"ש הנוסף היה קו ירדן שבחלקו היה גדר התראה ,משהו באזור 14 ק"מ , ממרחב אילת וצפונה. כאשר גם שם מטבע הדברים יש סיורי בט"ש לאורך הגבול שמטבע הדברים נותנים עדיפות בתיקון אותם כלי בט"ש שמבצעים תעסוקה מבצעית בגבול ירדן.

בתוך המרחב הגדול,ברחוב המשולש הזה שנקרא הערבה היו עוד מספר יחידות נוספות לא שייכות לפיקוד בחלקם, , חלקן פיקודיות שהחזיקו את המרחב כמו בח"א 10 וחיל הים בגזרת אילת,אלה בעצם היחידות שאנחנו נתנו להם שירות ביחש"מ 674.

"האחזקה ביחש"מ בעצם התפרסה לכל סוגי הצל"מ שקיימים היום בצה"ל, צריך להבין שמכח סוגי היחידות ומאפייני הפעולה של היחידות אנחנו היינו צריכים לתת מענה לכל סוגי הצל"מ לכל סוגי הרק"מ, זאת אומרת אם בתחום המרכבה אז גם למרכבה 2 וגם למרכבה 3 ובעתיד גם למרכבה סימן 4 צריך להבין שבסוגי המג"חים מג"ח 6 ב', מג"ח 6 ב' גל, מג"ח 7,מטבע הדברים היו צריכים לקבל אחזקה וכתוצאה מכך היינו צריכים לקחת את האנשים וללמד אותם מספר מקצועות במקביל, כלומר, שבוחן הרק"מ של הסדנא, של סדנת הרק"מ יהיה מסוגל לבחון ולתת מענה בדרג ב' הן במג"ח 7 הן במרכבה 3, קראנו לזה ורסטיליות. לקחנו אותם להשתלמויות בבה"ד 20 ויצרנו מוקד אחזקה בתחום הרק"מ, שמסוגל לתת מענה לכל סוגי הרק"מ. אותו דבר היינו צריכים לעשות גם בתחום הרכב. מטבע הדברים שנכנס צל"מ חדש מסוגים שונים של נ.נ-ים חדשים יותר ובעתיד האמ"רים היינו צריכים לתת לאנשים את ההכשרה המתאימה ע"מ שיוכלו להגיע למקצועיות ויעשו את הטיפולים היזומים מאותם סוגים.

בתחום הרק"מ

צריך להבין שבתחום הטנקים נתנו רק אחזקה שוטפת, אחזקה בדרג ב',כלומר, אם טנק מתקלקל ויש לו תקלה בדרג ב',כמו חטיבת כח שהוא צריך להחליף,כמו מיכלי דלק או כמו כל אלמנט אחר בתחום הצריח ובתחום החשמל-אלו בעצם השירותים שנתנו למרחב הדרום,כאשר את הטיפולים היזומים עלו ליחש"מים עורפיים כמו יחש"מ 653 במחנה נתן או ביחש"מ 650 בג'וליס בו ביצעו את הטיפולים היזומים באותם סוגי כלי רכב.

בתחום הנגמ"ש אנחנו ביצענו טיפולים יזומים על כמאה טיפולים,טיפולי ג' לנגמ"ש ליחידות ברחב וגם כתוצאה מזה נתנו אחזקה שוטפת לכל הנגמ"שים שנוסעים במרחב הן אם הוא בבי"ס ואלו הם באו בשת"פ כזה או אחר עם היחידות שבבי"ס לשריון או חטיבה 460 או בהל"צ 14.

בתחום הרכב כמובן נתנו מענה שוטף בכל הסוגים לכל סוגי התיקונים. ביצענו תוכנית עבודה על כ- בין 800-1000 טיפולים יזומים בשנה. שיחידות היו צריכות במרחב שלנו וכמובן החזקה מזדמנת וצריך להבין שכלים בגזרה שלנו, בגזרת חיון הם עבדו הרבה יותר קשה מאשר כל כלים בגזרה אחרת.

כלים שמטבע הדברים כשאנחנו מאמנים איש מקצוע או לוחם בשריון או לוחם בהנדסה קרבית את התרגיל היפה שלו הוא עושה על אותו רכב הוא עושה על אותו נ.נ הוא עושה אותו על אותו ג'יפ לפני שהוא עולה על סוג הרק"מ שעליו הוא מתמחה ועושה את אותו מסלול צריך להבין שגם הנחיצות גם הזמינות של אותם כלי רכב מטבע הדברים צריכים אותם הרבה יותר זמינים ללקוח שלנו כלומר לבתי הספר ,מה שחייב אותנו לתת נורמות משופרות ועבודה כמעט סביב השעון, 24 שעות ביממה!!.

חלק מהליקויים תיקנו ביחידות בעצמם הוצאנו חוליות גם מסוג הרכב גם בכל סוגי הרכב הוצאנו חוליות לתקן את הכלים אצלם ביחידה. מה שגרם לזמינות הרבה יותר גבוהה של הכלים לטובת היחידות.

בתחום הייעודי, ואני מכליל בתחום הייעודי את כל סוגי הצל"מ הנוסף מתחום האלקטרוניקה אלקטרואופטיקה מערכות באז מערכות בק"ש מערכות ייעודיות כמו הגנרטורים במרחב כמו גוררי הצב"מ, הגרורים המלגזות. צריך להבין שסדנא ייעודית בזמנו ריכזה את כל תחום הנשק, ריכזה את כל התחומים האלה תחת סדנא אחת. רוב העבודה שלהם הייתה בחוץ, זאת אומרת בסדנא ייעודית היו כל בוקר יוצאים מהסדנא הזאת הרבה חוליות החוצה כאשר בעצם האחזקה התבצעה בבית הלקוח, ומטבע הדברים הזמינות של אותם כלי נשק של אותם גרורים, של אותם גנרטורים, של אותם מערכות בק"ש, של מערכות בק"צ בצריח תיקנו בכלי עצמו, ביחידה עצמה וכן אפשרנו לאותן יחידות להמשיך למלא את יעודים. ייעודיהם כאשר נתנו את הכלי הרבה יותר מהיר ליחידה לאחר הטיפול.

סדנאות החוץ

בסדנות החיצוניות שלנו, בסדנות החוץ שלנו כסדנת עין יהב וסדנא אילת בעצם מיקדנו את האחזקה לאותם יחידות שמצד אחד עשו את גזרת הבט"ש , אם זה לחטיבה שיושבת בעין יהב. יצרנו סדנא אומנם קטנה, בגודל של 60 בין 70 איש כאשר היא ביצעה את הטיפולים היזומים של החטיבה בסדנא עצמה, סדנת עין יהב קטנה ואיכותית מאוד עם בעלי מקצוע מאוד מאוד מיוחדים, שידעו לתת את המענה השוטף לכל אותם רכבים, לכל אותם ג'יפים ,לסוגי רכבים שביצעו את קו הבט"ש מול ירדן, וצריך להבין שגם כתוספת האנשים שחיו ב- 406 תגבורות אנשי מילואים היה חשוב לנו מאוד לנצל אותם ולתת להם את הכלי בזמינות מאוד גבוהה.

סדנת אילת בזמנו ,סדנא גדולה מאוד ואיכותית, כאשר המטרה העיקרית זה בעצם לתת האחזקה בשני קווי הבט"ש,קצת מול ירדן והרבה מאוד מול מצרים. הזמינות של כלי הייתה מאוד חשובה לגופי הבט"ש מטבע הדברים בגלל גודל הסדנא ואיכות המתקנים שבה יצרנו בה מוקד אחזקה בתחום הטיפולים היזומים לכל סוגי הרכב שהיו לנו שם ולפעמים גם הלוו כלים מבית ספר לשריון חטיבה 460 לסדנת אילת לבצע את הטיפולים היזום.

מה שהסדנא בעצם חייב אותה להתמחות בלתת טיפול יזום מאוד איכותי וטוב לרכבים האלה ומה שיצר במוקד אחזקה, מה שחייב אותנו לתת להם כלים הרבה יותר.

צריך להבין שאנחנו כיחש"מ קדמי היינו כפופים ישירות למחש"פ כמקביל או במקביל ליחש"מ העורפי.

היחש"מ העורפי בזמנו ישב במחנה נתן, על כל שלוחותיו, הוא תמיד היה לנו גב למי לפנות ולתת ולקבל בעצם איזשהו תמיכה כזאת או אחרת אם בתחום החט"קים כשאנחנו נכנסנו לקצת לחץ בתחום החט"קים או בתחום חלון הקדמי בתחום הבק"ש."

מחלקת הצמ"ה

נדבר על זה הרבה על הקטע של האנשים. O.k בין היתר הקמנו מחלקת צמ"הכתוצאה ממעבר בהל"ץ לצוקי עובדה היינו צריכים להקים מחלקת צמ"ה בדרג ב' כאשר כתוצאה מזה היינו צריכים להביא אנשים הן ואליך והן מכל מרחב גזרת 653 ו 650 היינו צריכים לשכנע אנשים לבוא לחיון ואני חושב שיצרנו שמה צוות של שלושה אנשי קבע מנוסים ומקצוענים מאוד,שיחד עם אנשי הדרג א' של בהל"צ 14 הבאנו אותם למקצוענות רבה בתחום סוגי הצמ"ה שריכזו בבהל"צ .

הטיפול במשאב האנושי

מכאן אני רוצה לעבור לתחום שאותי הלהיב במיוחד,לתחום שבו השקעתי את מרב מרצי בתחום שחינכתי גם את מפקדי משנה והנגדים והחיילים כדי להתעסק איתם,התחום הזה נקרא אדם. התחום של טיפול

במשאב האנושי,טיפול במשאב הכי יקר בצבא שזה החייל בחובה,הנגד, התחום שנקרא אדם,התחום של טיפול בפרט צריך להבין שהיום חייל או שבזמנו לא, מהתחלה צריך להבין שבתחום של החייל,חייל בחיון בתקופתי היה נשאר כל השבוע. בא ביום ראשון בהסעות שבד"כ ממרכז הארץ,אזור ב"ש אזור ת"א יש לו נסיעה של 4-5 שעות לפחות לכל צד.

היה עובד כל השבוע ואם הוא לא עושה שבת וצריך להבין ששבת בחיון היינו עושים עם חיילי חובה שבת כן שבת לא, שבועיים ברצף להיות בחיון בטבע הדברים,אני,זה מחייב אותי כמפקד היחידה ומחייב את המפקדים,מפקדי המשנה שלי לתת מיקוד בחייל.

זאת אומרת שמעבר לעבודה השוטפת מעבר לעבודה שאנחנו נמדדים בה מידי יום ביומו בנורמות שירות שהשקנו בכלים עצמם ובנורמות שירות שנתנו ליחידות היינו חייבים לתת מעטפת של טיפול בפרט, ולגרות אותם למוטיבציה הכי גבוה לשרת בצבא, ולחבר אותם למקום וצריך להבין שבמחנה חיון או מרחב 674 היה בו איזה מין חיידק באוויר, חיידק כשחייל נדבק בו הוא כבר לא רוצה לחזור ,יצרנו משפחתיות בצורה בלתי רגילה של סיוע אחד לשני.

צריך להבין שחייל או בכלל כיחידה סגורה שכל השבוע נמצאת באותו מקום מטבע הדברים האדם מאבד טיפה מהפרטיות שלו נחשף עם כל החולשות וכל היתרונות שלו וכגיבוי שהיינו נותנים אחד לשני יצרנו משפחה שבפרוש קראנו לזה משפחת הערבה משפחת יחש"מ הערבה קראנו לזה וטיפחנו את החייל בהרבה מאוד דברים אם זה כתוצאה מזה שהקמנו להקה ביחש"מ מטבע הדברים גם הקימו את זה לפני ואנחנו חידשנו מכוון שמי ששירת בלהקה זה חיילים שעבדו ביום במנועיה עבדו ברכב או באופטרוניקה ובעצם שימשו כלהקה של היחש"מ ,יצרנו ערבי חינוך שונים ומגוונים כל הזמן בלי להרפות מכוון שהיה חשוב לנו לתת את המעטפת הזאת לחייל שירגיש שהוא בבית. כן בפרוש קראנו לזה בית ואני חושב שעד היום קוראים לזה בית במרחב הערבה כאשר גם הנגדים ולא רק אותם נגדים אילתיים שהיו יוצאים מדי יום ויום הביתה אותם נגדים צפוניים יצרו הווי תרבות כשכל ערב אנחנו עושים משהוא אחר,כל ערב היינו לוקחים סדנה אחרת אם זה יורדים לחצי יום כיף או לערב כיף באילת או ערבי חינוך שונים ומגוונים שגם המפקדים בעצמם נרתמו לזה המ"פים בעצמם. פתחנו כיתות עם בוגרים מכוון שהיו שני מ"פים שהיו מהנדסים ובעל ידע רב בתחום במתמטיקה פתחנו כיתות בגרות אקסטרני לחיילים שלנו ולפחות פעמיים בשבוע היו יושבים ומלמדים, מלמדים אותם מתמטיקה ופיזיקה ויורדים לאחר מכן לבחינות במרחב אילת או במרחב ב"ש. אני חושב שהקשר האישי של החייל למפקד שלו אם זה למפקד מחלקה אם זה למ"פ,הקשר הבלתי אמצעי עם מפקד היחש"מ סא"ל שיושב וחי איתם,נושם איתם ואוכל באותו חד"א,יושן איתם באותו מגורים יצרו מין אחדות שקשה מאוד להפריע לאחדות כזאת קשה מאוד אחרי זה לשכנע חייל,תישמע אתה עוזב את חיון ועובר למרחב ב"ש או למרחב ת"א,הוא כבר לא רצה.

היה לנו בהתחלה את הקטע הראשוני הקשה של חייל שמגיע ליחש"מ נוהל קליטה שלו במידה שהוא נקלט כמו שצריך ובמידה שעברנו את החודש,חודש וחצי איתו. לאחר מכן הוא לא רצה לעזוב את חיון למרות כל הצרות שהיו לו בבית. למרות שהיה חשוב לו לפעמים להיות בבית ולעזור להורים או לעבוד בערב על מנת לתת פרנסה טיפה לעצמו או למשפחתו. ברגע שהוא נקלט בחיון והרגיש את האווירה של המשפחתיות שם הוא פשוט לא רצה לעזוב,לנו זה היה חשוב לחנך את הדור הבא וזה בפרוש מעגל שאף פעם לא מסתיים שהחיילים החדשים חונכים את החיילים החדשים מחברים אותם חזרה למשפחה מסבירים להם מה הפלוסים שיש באזור ומי שמסתובב בחיון.

טיפוח היחידה

לקחנו כל פינה ופשוט טיפחנו אותה,הקמנו מסלעות,הקמנו גן פסלים ועלה לנו רעיון בזמנו לקחת פסלים בהתנדבות מאזור המרכז,הבאנו אותם ליחש"מ,הבאנו סלעים מכל המרחב,לקחנו גם את החיילים גם את הנגדים והמפקדים,ישבנו עם הפסלים ופיסלנו גן פסלים בפרוש פסלים שאפשר להתהדר בהם בכל מקום ציבורי שאפשר לשים אותם, ועד היום אותם פסלים מפארים את הגבעות של גזרת חיון וזה בפירוש מביא לתגבורת של חיילים שיודעים בחיון יש גן פסלים. בחיון יש מועדונים , בחיון מטפלים באדם מכוון שאני חושב שהאדם הוא המוקד

כתוצאה מזה יצרנו אווירה של משפחתיות ,אווירה של עזרה הדדית אחד לשני מה שמביא אותנו למצבים למדדי בקרה אל מול יחש"מים אחרים בצורה גבוהה מאוד. חושב שזה חלק בלתי נפרד היום או בכלל וגם בזמני לקחת ולטפח את הסביבה ,מי שטיפח את הסביבה ומי שהקים את הגנים ומי שיצר את כל האירועים בט"ו בשבט יחד עם ילדים לפעמים מאזור מרחב הערבה או מרחב אילת,יצרנו איתם מקום יפה שקראנו לזה בית קטן בערבה.

המשפחות השכולות

"כחלק בלתי נפרד מהווי ומחיי התרבות של יחש"מ הערבה,אף פעם ואני מצהיר על זה אף פעם לא שכחנו את המשפחות השכולות בנינו בעבר, אני חושב אהרון מועלם בנה בזמנו חדר מורשת לא שקבלן בא ובנה לנו אלה אנשים נגדים מהיחש"מ ועמד בראשם הנגר בנינו חדר לתפארת חדר צנוע פשוט אבל עם הרבה מאוד רגשות של המשפחות השכולות היה חשוב לבוא לפחות פעם או פעמיים בשנה לבקר בחדר,צריך להבין כל משפחה שירדה לסופ"ש באילת,תמיד מצאה לה את הזמן לעבור דרך המחנה, להכנס לחדר מורשת, לבכות קצת על התמונה,על המגירה ובו כל מיני מכתבים שהם כתבו,שאנחנו כתבנו,שהחייל בזמנו וכתב והיה חשוב להתייחד עם זכרו ולאו דווקא ביום הזכרון שלו. אנחנו כמסורת שאסור שנפגע בה כל שנה עשינו כנס משפחות שכולות,הבאנו אותן אם זה באוטובוסים מאזור המרכז או במטוסים שאט"ל שילם לנו,הבאנו אותם ליום שלם,היה חשוב להם לראות את החיילים ולדבר איתם ולהסתובב במחלקות לאכול איתנו לפעמים גם לעשות טיול בכל מרחב הערבה, ולבצע כנס וטקס מאוד מרשים עם הרבה מאוד רגש שבו אסור לנו לשכוח את המשפחות השכולות,אני חושב שלאורך השנים וגם בזמן שירותי כמפקד היחש"מ,יצרנו קשר ממש הדוק,קיבלנו טלפונים מהמשפחות השכולות אחרי יום כזה שבפרוש בא לך לבכות על הדברים שהם היו אומרים לך דרך הטלפון היה חשוב לנו עוד הקשר הבלתי אמצעי עם זה ולא קשר שרק פעם בשנה יש טקס ומביאים את המשפחות.אלא קשר יומיומי וקשר שבועי,טלפונים היו מעבירים לנו דברים בכדי שנשים בחדר לטובת המשפחות השכולות.

אני חושב שגם קודמי בתפקיד הנחילו לנו את זה כערכים שחשוב לנו המורשת והמשך הקשר עם המשפחות השכולות,זה גם מה שאני הטמעתי ביחש"מ ומטבע הדברים העברתי אחרי.

אני חושב החיבור של האנשים האלו שיש להם מקום לאן להגיע שלא שוכחים אותם,שלא שבן אדם שנפל אז זוכרים אותו בשנה הראשונה ולאחר מכן כבר שוכחים ממנו,לא זה קשר יומיומי עם משפחות שנפלו לפני 20 ו-25 שנה על לנופלים מתאונות כאלו ואחרות בשנים האחרונות,אני חושב שזה היה חשוב כערך מורשת בלתי רגיל למה החיילים האלו עושים בחיון.

דבר נוסף שהתמקדנו עימו בחיון וזה כל נושא רמות הפעילות ,צריך להבין שבזמנו יצא הצבא ברמות פעילות שונות ומשונות כאשר ע"פ המפתחות היבשים של הצבא לכל הנגדים והחיילים הוריד בעצם רמות הפעילות,המשמעות היא פגיעה די מאוד משמעותית במשכורת,אני חושב שבתהליך של שנה שלמה יחד עם רמ"ד הפיקוד בזמנו יחד עם מחש"פ דרום בזמנו יצרנו הבנה אצל המערכת הצבאית מה זה לשרת בחיון כנגד אפילו אם הוא אילתי,צריך להבין שהנגד הזה הוא בעצם תלוש ממקום מגוריו המקורי,לקחנו נגד שחי באשקלון וגדל שם עם המשפחה ועם ההורים והתחתן והביא ילדים,לקחנו נגדים מאזור ת"א והבאנו אותם לאילת ,זאת אומרת המשפחה היותר רחוקה זאת אומרת האבא,האמא,הדודים ,הדודות לא נמצאים באילת. צריך להבין שלהוציא נגד כזה לאירוע משפחתי ,חתונה או בר-מצווה באזור ב"ש או דימונה זה אופרצייה בפני עצמה,צריך להבין שנגד כזה שרוצה לצאת לסרט עם אשתו בערב ,אין לו בייביסיטר,אין לו משפחה תומכת ואני חושב שכתוצאה מזה שמפקדי הצבא,ראש אכ"א רמ"ד הפיקוד אלוף הפיקוד,תמכו בנו ואני חושב שאחרי שנה עבודה מאומצת מאוד,יצרנו מצב שנגדים בחיון מדברים איתם אחרת. מטפלים בהם בקטע הכלכלי וחשוב מאוד בתמיכה הכלכלית בצורה שונה למרות שע"פ מפתחות היבשים בצבא בעצם לא מגיע להם רמות פעילות ויצרנו הבנה טובה של מה זה לשרת בחיון. עשינו מספר פעילויות נהדרות בתחום התרבות,הקמנו בית כנסת חדש עם טקס מאוד מרשים עם הרבצ"ר וזה יוצר לך תחושה בלב שאתה מטמיע ערכים של מורשת א"י של בית כנסת.

מועדונים שהבנו אותם ברמה שלנו מועדונים שחיילים שלנו השקיעו וצריך להבין שחייל שאתה נותן לו לעשות ולהרים בית כנסת או לטפח סביבה או להרים מסלעה,הוא יוצר קשר עם המקום,הוא יוצר מחוייבות לשמור על המקום,לשמור על החדר שלו ולשמור על המועדון שלו והבית כנסת שלו ועל החד"א שלו מכוון שהוא מרגיש שזה הבית של."

"חשוב לי מאוד לציין מקרה אחד בין רבים ,נחרט בזכרוני עמוק מאוד,זה ארועי ספט' 96' בגזרת עזה,אירועים שבו הפלסטינים ירו עשרות כדורים ותקפו ישובים במרחב עזה,מה זה קשור ליחש"מ? מכוון שמחש"פ דרום דאז,אל"מ יהודה שלמון לקח על עצמו לעזור עם היחש"מים ולהביא שקי חול תוך 24 שעות למרחב עזה ואז אני זוכר ערב אחד ב-8 בערב מרים לי טלפון יהודה (שלמון) ואומר לי רפי (סדן):'תשמע,צריך להכין,יש לך לילה שלם להכין 5000 שקי חול.

'אמרתי לו:'יהודה (שלמון) לנו יש אנשים שיודעים לתת שירות לטנקים ולנגמ"שים ולרכב ,תרצה שנבוא עם הכוחות שלנו לתת סיוע ליחש"מ 653,רק תגיד אנחנו על כלים ועולים,'אומר לי רפי (סדן):'המשימה שלנו להביא שקי חול'.בתוך שעה ריכזנו את כל היחש"מ,חיפשנו מקום למי שמכיר את מרחב הערבה,זה אדמת מדבר חלקה סלעית מאוד מצאנו מוקד שיש לנו שקי חול וזה היה מחזה מדהים לראות את כל חיילי היחש"מ ,נגדי היחש"מ,קצינות וקצינים עובדים לילה שלם ומעמיסים שקי חול,מעמיסים וממלאים חול בשקים שהבאנו מבי"ס לשיריון מחטיבה 460 והצלחנו תוך 4 שעות להרים כ-5000 שקי חול. הגיע משאית סמי שברגע שהגיע למקום וגם העמסנו אותה ומהמשקל היא בעצם שקעה, היינו צריכים גם לחלץ אותה,הבאנו ריאו חצים בתוך 6 שעות הסמי הזה הגיע לעזה.

אני חושב שאלוף הפיקוד ברגע שראה את מה שעשינו ובפרוש אנחנו יכולים להתגאות ,אנחנו חיילי היחש"מ שבחלק מהישובים שקיבלו את אותם שקי חול בפרוש יצרנו מיגון שעד היום הם קיימים,מיגון של בתי המתנחלים באזחה,עמדות של חיילים שקיבלו את שקי החול מכיוון שבפירוש הם לא עמדו במשימה.

אני חושב שאנחנו כיחידה,ברגע שהבנו את החשיבות של אותו מבצע,החשיבות שמה שכרגע חשוב ללוחמים שלנו בעזה זה שק חול פשוט וקל,לקחנו על עצמנו במרחק של 300 קילומטר משם למלא שקי חול בתוך לילה שלם כאשר אתה רואה מצד אחד את האנשים שתמכו אותנו,את אותם אנשי המטבח שהביאו לנו אוכל לשטח מכוון שעבדנו שמה כל הלילה ואת אותם אנשים שהביאו את השקים ואתה רואה את הבנות שקושרות שקי חול ואתה רואה בנות ששרות תוך כדי וצוחקות ,זה בפרוש מביא אותך למצב של רגישות בצורה בלתי רגילה ,כיף לך כמפקד יחידה לראות את אותם עשרות חיילים שהשתתפו במבצע בכלל לא קשור למקצועם בכלל אירועים שקורים 200 ו-300 ק"מ מהם,נרתמים למשימה מכיוון שזה חשוב והיה חשוב לי להזכיר את זה וזה מקרה שנחרט בפני עשרות חיילים ששירתו ביחש"מ.

לסיכום

אני חושב שאחרי תפקיד של שנתיים ועשרה חודשים ביחש"מ 674,אני חושב שזה אחד התפקידים שבו כמפקד יחידה אתה כקצין חימוש שאין הרבה תפקידים שאתה משמש כמפקד,אחד התפקידים הבולטים ביותר שלי בכל הקריירה הצבאית,תפקיד שנותן לך זוויות ראיה שונות על האדם,על טיפוח הנגד והקצין,צריך להבין שחיינו שם במשך 3 שנים,במקום שלפעמים לאזרח מהשורה נראה כמקום שכוח אל,רחוק מאוד מעשייה או מחיי התרבות של מדינת ישראל ושל צה"ל,יצרנו לנו אווירה של יחידה מאוד מאוחדת ומלוכדת ותומכת אחת בשנייה ויצרנו בית,כן יצרנו בית וקשה מאוד לעזוב בית,קשה מאוד ,היה לי בטקס סיום שהחליף אותי סא"ל יורם נחמן ,קשה מאוד היה לעלות על האוטו ולנסוע לטרמינל מכיוון שאתה מרגיש שאתה עוזב את הבית,ככה הרגשנו,אני חושב שכל החיילים והנגדים והקצינים ששירתו איתי במשך ה-3 שנים ישבנו ובכינו".