גיל
בן 45 במותו
מלחמה:
בשגרה
תאריך עברי:
א בתשרי תש"ע
תאריך לועזי:
08/09/2010
אבי (אברהם) רחמים בנם של לאה וניסים ז"ל נולד ב-ו' בתשרי תשכ"ו (2.10.1965) בנהריה. אבי הוא הבן הרביעי במשפחה ושנים רבות עד שנולדה האחות החמישית היה בן זקונים שלה, אהוב, מפונק ושובב גדול. כבר כילד נהג בסקרנות אין קץ לפרק מכשירי חשמל והאתגר הגדול ביותר בשבילו היה להרכיב אותם חזרה.
את חינוכו הרשמי התחיל אבי בגני הילדים "סביון" ובגן החובה של הגננת אהובה, שם הצטיין כילד פעלתן וחברותי. בהמשך, למד בביה"ס "טרומפלדור" בנהריה והמשיך לחטיבת הביניים "עמל" שבעיר. את בית הספר התיכון התחיל בתיכון "עמל" ובהמשך החליט לעזוב ולהמשיך ללמוד בפנימיה ללימודי הנדסאים ב"יד נתן" בעכו. החיים בפנימייה לא ממש קסמו לו והוא עזב את הפנימייה ונשאר ללמוד בביה"ס ללימודי מקצוע ה"חימוש". המחנך של אבי היה מזמן את אמא של אבי לביה"ס ואומר לה שאבי מבין ויודע את כל החומר הלימודי והוא פשוט משתעמם ובגלל זה הוא מפריע או בורח מהכיתה. אבי לא סיים 12 שנ"ל ועזב את בית הספר. למרות זאת, בהמשך, כשאבי כבר שירת בצבא הוא השלים 12 שנ"ל ב"מחווה אלון" ובשנת 1991 עבר את בחינות הבגרות בהצלחה מלאה, בחינות שאליהן למד בבית לבד עם הרבה מוטיבציה. זאת ועוד, לגאוות ותפארת כל המשפחה בשנת 2005 אבי סיים לימודי תואר הנדסאי מכונות ורכב, כשאת פרויקט הגמר הוא עשה בנושא: מערכת בקרת נקישות במנועי בנזין.
אבי היה אוטודידקט, תאב ידע ורכש ידע רב בכל תחום שעניין אותו. בשנת 2008 הוא התחיל להתעניין במחשבים ולמד דרך האינטרנט ובעזרת חיילים וחברים, כיצד לתקן מחשבים, לפרמט אותם, לערוך התקנות ולהמיר קלטות וידאו לדיסקים ועוד.
לצה"ל התגייס בתאריך 13.11.83 לחיל החימוש ועבר מסלול מאתגר ומרתק. ב-1985 עבר קורס מכונאי ברדלס, בשנת 1986 שירת במחנה "ירדן" ברמ"ג . ב-1993 שירת במוצב "ריחן" בלבנון. בשנת 1996 שירת באוגדה 143 בחטיבה 2 במחנה עמיעד. בשנת 1998 עבר קורס מנהלי עבודה וסיים אותו בהצלחה. מאז המשיך לשרת כבוחן נגמשי"ם וכמנהל עבודה. בשנת 2005 נבחר אבי למצטיין אוגדה 143.
אבי אהובינו, נבון, חכם, יפה תואר ובעל אינטליגנציה יוצאת דופן, איש עקרונות, נאמן ומסור למקצועו נרתם תמיד לעזור לאחרים, בחביבות ובמאור פנים ומאחר שניחן באישיות חמה ומלבבת היה תמיד מוקף במעגל של חברים. חבריו וחייליו של אבי ידעו תמיד, שבעת צרה הם יכולים לסמוך עליו שיהיה שם בשבילם. לחייליו היה כאב שתמיד מתעניין ודואג להם.
בשנת 1992 בהיותו בן 27 נשא לאישה את רחל. השניים הכירו כששירתו יחד ב"מחנה ירדן" ברמ"ג. לאחר נישואיהם עבר הזוג להתגורר בכרמיאל, שם גידל אבי יחד עם רחל את שלושת בניהם היקרים לו מכל: שניר, שקד ושגיא. אבי היה בעל ואב למופת, איש משפחה מסור, שאהב לבלות בחיק המשפחה ואהב יותר מכל להיות בבית. אחת האמרות המאפיינות אותו יותר מכל היא "אין כמו בבית".
אבי היה ידוע באהבת הספורט הגדולה שלו, אם זה בנעוריו כששיחק מדי יום כדורסל עם חבריו ובהמשך כאוהד מושבע של קבוצת מכבי ת"א.
אבי התחיל להרגיש לא טוב בארוחת הערב של ראש השנה בספטמבר 2009 ואבחנו אצלו סרטן מסוג מזוליותמה. ברגע שחזר הביתה אבי פתח את האינטרנט, וקרא כל חומר אפשרי שיש על מזולתיומה. אבי עשה אחד ועוד אחד וידע בדיוק איזו מלחמה מחכה לו. אבי תמיד היה אופטימי וכל שיחה עם רופא אבי זכר רק את הדברים הטובים. את התוצאות הלא טובות אבי הניח בזיכרון, במחסן. אבי נלחם על חייו בגבורה עד הרגע האחרון.
מתוך ההספד של מפקדו של אבי: "זכיתי להכיר אותו יותר כעמוד תווך של החטיבה. משרה רוגע על כולם גם בשעות לחץ אינטנסיביות, מקצוען בעל הבנה עמוקה בכל תחום. שום משימה לא היתה גדולה מדי עבורו, משקיע את הנשמה בחטיבה 2, איש עבודה חכם וחרוץ, תמיד אומר ביושר את אשר הוא חושב, אבל יותר מכל – אבהי, הכל סומכים עליו, אב דואג לנגדים ולחיילים, לב כל כך רחב, מתעניין במצוקות חייליו, דואג לתמוך ודואג לחיילים שאין להם סלי מזון בערב החג, וגם לחנך ולשים גבולות. אבי איש של שלום, מתרחק ממריבה ומחלוקת, בלי אגו ומלחמות על מקום וכבוד. המשפחה, רחל והילדים, קודש קודשים, שזה היה מרגש לראות".
אבי נפטר בערב ראש השנה בשנת 2010 ונקבר בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל.