גיל
בן 21 במותו
מלחמה:
בשגרה
מקום הנפילה:
ישראל
תאריך עברי:
א כסלו תשנח
תאריך לועזי:
30/11/1997
בני ז"ל נולד לאחר ארבע שנים של ניסיון להרות היה ילד יפה וגדל בים של אהבה.
מגיל צעיר למד שצריך לעזור לזולת, וכבר בבית ספר היה עוזר לילדים בשעורים.
כשהתבגר וסיים בי"ס יסודי הלך ללמוד במכללה למנהל "תילם'' ברמת גן והיה אהוב על חברים מורים, התעניין תמיד באקטואליה ובנעשה במדינה מבחינה פוליטית וכלכלית.
בכתה י' נכנס ללמוד בבית הספר אורט הרצליה במגמת רכש מנהל וכלכלה, לפי דבריהם של המורים וצוות ההנהלה היה תלמיד טוב, סקרן, מתעניין בתחומים רבים, אהב לבלות עם חברים וידע לקבץ סביבו חברים רבים ולשוחח על עניני היום.
בני ז"ל שימש דוגמא לאחיו ואחיותיו וגם לחבריו מתלמיד טוב, ישר והגון.
חיכה לגיוס סיים י"ב שנים באורט יצא לעבוד בכל מיני עבודות מזדמנות כדי לעזור בבית.
בני ז"ל התגייס לצה"ל בתאריך 2.8.95, לאחר הטירונות עבר קורס נשקים והחל את שרתו בבסיס ח.ס.ל, המון חברים רכש לו בני בבסיס, המפקדים אהבו אותו הוא ידע לתת מעצמו המון ותמיד דאג לחברים.
חברה הייתה לו לבני - ענת רינג שמה. הם היו יחד 5 וחצי שנים והוא אהב אותה בכל ליבו אצל משפחת רינג הוא היה כבן בית בילה איתם, מסעדות, טיולים ונסיעות. אפילו בחו"ל הספיק להיות.
בשבעת החודשים האחרונים החל להתעמק בשאלות על מהות החיים קרא ספרי פרשנים של הדת ואף החל לשמור את השבת.
בני ז"ל היה ילד של אמא וגאווה לכל משפחתו בני היה הכוח המניע של הבית ותמיד במצבים קשים ידע להרגיע והכניס בכל משפחתו רוח אופטימית ועליזה.
את היופי, החן והחיוך הנצחי שהיה על פניו לא נשכח לעולם היום אנחנו מרגשים בלב שבני אייתנו מלווה את כולנו בכל שעה ודקה ושניה ועל פי דרכיו ילכו גם אחיו ואחיותיו.
המסירות והרצון לעזור לפצועים בתאונת דרכים נוראית קפד את חיו ומשאית שלא הספיקה לעצור מחצה אותו למוות בדרכו לעזור לפצועים האומללים הוא רצה לעזור ולא הספיק כך הוא גדל לעזור לזולת חבריו מוריו מחנכיו וכל הסביבה לא ישכחו אותו לעולם.
בתאריך 1.9.98 הונצחו את בני ז"ל בבסיס בו שירת בחיו בני טיפח גינה קטנה ושם מפקדו וחבריו ליחידה הקימו גלעד לזכרו.
בהספד ספד לו מפקדו ואמר:
''בני היה חייל טוב אהבנו אותו מכל הלב הוא נתן, תרם, מעבר למה שהיה צריך, הלוואי וכל הנשקים שיבואו אחריו לבסיס יהיו זהים בעצם הנתינה וההקרבה לבני. ערך עליון של בני היה החברות, ועל כך הוא גאה שהכיר אותו''
מעצם המילים הבנו שהיה לנו ילד של גאווה, בני היה חייל מצטיין שמימש בכל רגע את היותו חייל והצדיק את מה שאמרו עליו חבריו ומפקדיו, הם שמחו להכיר אותו והיום הם יודעים שגם ילכו בדרכו.
היום אנחנו אבלים וכואבים וריקים מנסים להבין, לדעת ולקבל את הגזירה הנוראית מתפללים שיהיה בנו הכוח לדעת לחיות בלעדיו, עוד מעט שנה שהוא איננו איתנו והדבר הכי כואב הגעגועים, נתגעגע לבני בכל שניה, דקה ושעה ונזכור את מסלול חייו היפה.