אלם ניניו אברהם

מאורעות מרכזיים: מלחמת יום כיפור.

בשנת 1973 מונה סא"ל ניניו אברהם למפקד יחש"ם דרום. עם כניסתו לתפקיד ביצע סא"ל ניניו אברהם אבחון יחידה ושם לנגד עיניו מספר תחומים לעיסוק ובהם איכות מתן שירות ליחידות, סביבת העבודה, כלי עבודה  ותנאי השירות לחיילי היחש"ם.

 "הגעתי ליחש"ם, לאחר המתנה קצרה לעזיבתו של המג"ד הקודם בתפקיד זמני באוגדה 143 בשדה תימן. במסגרת תקופת ההמתנה, ביקרתי ביחש"ם, לעתים, התרשמתי מתפקודו וכן הייתי קשוב ליחידות השונות של הפיקוד משביעות רצונם משרותי האחזקה שקיבלו. עוד בטרם כניסתי לתפקיד התגבשה אצלי בצורה מאוד ברורה, באיזה תחומים עלי לשים דגש מיוחד ומהם הנושאים אותם יש לשפר".

היה ברור כי יש מקום לשיפור רב בתחום מתן שרותי האחזקה.

כמוכן היה ברור כי תנאיי העבודה, כלי העבודה, המתקנים השונים שעמדו לרשות החיילים המקצועיים אינם מאפשרים שירות מיטבי, ועליהם להשתפר. מדובר היה במבנים בלתי מתאימים וישנים, מגורים, חדרי אוכל ואפילו מחסנים לציוד אישי או ח"ח.

בנוסף לנ"ל, מאחר ומרבית שרותי כקצין בכל הרמות עברו עלי בסדנא גייסית 650 השתרשה אצלי התובנה כי תנאי השרות של החייל הינם הגורם המכריע ביכולתו לתת תפוקה, להתנהג כחייל ממושמע ולהעביר את תקופת שירותו בצורה בה הוא לבסוף יהיה גאה במה שהוא עושה וגם מפקדיו יהיו שבעי רצון ממנו .

לכן מיד עם היכנסי לתפקיד שלושה תחומים הנ"ל היו במרכז העשייה שלי ושל כל מפקדת היחש"ם בתקופה הראשונה.

מאחר ותקציבי הבינוי היו מוגבלים, נעזרנו בכל דרך אפשרית וחוקית לאסוף חומרים לגדר המחנה, לבנות סככות חדשות לשפר תנאי עבודה ומגורים תוך מאמץ בלתי מתפשר לעמוד בתכנית העבודה הפיקודית." מתוך דבריו של סא"ל (במיל') ניניו אברהם.

רקע:

מלחמת יום הכיפורים פרצה בהפתעה, למרות הידיעות המודיעיניות שהתקבלו, למרות ההבחנה בריכוזי הכוחות המצריים והסוריים לאורך הגבולות.

ביום שבת ה-6 באוקטובר 1973 יום כיפורים תשל"ד, בעוד רבים הנמצאים בבית הכנסת או נחים בבתיהם, כבר התנהלה פעילות קדחתנית ביחידות חימוש רבות. ההתרעה על כוננות נתקבלה עוד ביום ה' בלילה. חטיבות שריון אחדות החלו כבר להתארגן, מחסני החירום פתחו שעריהם ושדרות טנקים החלו להיערך למסע הארוך. במקביל, החלה הערכות בסדנאות חי"ח . מרבית הסדנאות היו במצב של כוננות מיום שישי, ערב יום הכיפורים בשעות הצהריים. יחידות חימוש אחרות כבר החלו בגיוס המילואים שלהן.

מלחמת יום הכיפורים אופיינה ע"י שלוש עובדות יסוד

א.הייתה זו מלחמה שנערכנו לקראתה ללא התרעה מוקדמת.

 ב.שלבי הלחימה המוקדמים אופיינו בלחימה אינטנסיבית שגרמה שחיקה גדולה של ציוד הלחימה אצל הכוחות הבולמים שעמדו .בנחיתות מספרית בולטת, לעומת הכוחות התוקפים של האויב .

ג. המלחמה נמשכה הרבה יותר זמן מאשר המלחמות הקודמות של מדינת ישראל.

מבנה היחש"ם:

המערך החימושי בפיקוד הדרום היה מאורגן בשתי מסגרות: המערך הנייח והמערך הנייד.המערך הנייח כלל את: יחש"ם דרום , יחש"ם הערבה והסדנאות שלהם. יחש"ם דרום, בפיקוד סא"ל אברהם ניניו, היה מורכב ממפקדת היחש"ם, מהסדנה הבסיסית, מארבע הסדנאות המרחביות, מסדנת הרק"ם, מהמוסכים האזרחיים המשולבים לאחזקת רכב היר"ם המגוייס ומהפלס"ד, פלוגת הסדנה הניידת (חירום). תפקידו היה להישאר במהלך המלחמה, בפריסתו הקיימת ולשמש גורם הקולט כלים שלא ניתן היה לתקנם במערך הקדמי. יחש"ם דרום היה מבוסס על כוח האדם הסדיר והשלמות המילואים ויחידותיו היו פרוסות כפלוגות בבאר שבע, אל עריש, אילת, עין יהב ושארם אל-שייח' ופלוגת הגישור והצליחה בזיקים. הוא סיפק שירותי אחזקה לכל היחידות שהיו ערוכות במרחב. יחש"ם הערבה תוכנן לשמש כמערך הקדמי של מרחב סיני. היה מבוסס על כוח המילואים, עם גרעין קטן של חיילים סדירים. היחש"ם אמור היה להתפרס באל עריש עד בלוזה וטסה ולתפוס את מתקני גש"ח של אוגדת סיני. התכנון לא יצא לפועל כפי שנקבע, מצב ששיבש את התאום והקשר בין הגופים השונים ובעיקר בנושא העברת מתקני גש"ח האוגדה ליחש"ם המילואים. ביום שישי, 5 באוקטובר, הוציא קצין החימוש הפיקודי, סא"ל פסח ליבנת, בתיאום עם יחש"ם דרום ועם גייסות השריון, פקודה לביטול חופשות. הוא הורה לניניו, מפקד יחש"ם דרום למנות את סגנו, רס"ן משה כהן, כממלא מקום מפקד היחש"ם במחנה נתן וניניו עצמו הועבר לפקד על יחש"ם הערבה שתוגבר בחיילים וקצינים סדירים ויצא לכיוון סיני.

"יום שישי, ערב יום הכיפורים, תפס אותי בשטח בבחינת טנק פינוי מוקשים בנוכחות אלוף הפיקוד. כשחזרנו בבהילות למחנה הסתבר לנו די מהר כי מלחמה החלה וכלים רבים יתחילו לנוע לכיוון סיני על שרשראות לאורך צירים קשים של מאות ק"מ, כאשר אין בדרכים אלו מתקני אחזקה וסדנאות." מתוך דבריו של סא"ל (במיל') אברהם ניניו.

למחרת, 6- באוקטובר 1973, בשעות הבוקר, ניתן אישור לביצוע גיוס אנשי מילואים, הוצאו התרעות לאנשי המילואים, אישור לעבוד בשבת וביום הכיפורים וכן ניתנה הוראה להוציא 50 טנקים של אוגדת עמוד האש וכ 150- כלי רכב אחרים, שהיו בתיקון ביחש"ם דרום . נקבע כי יחש"ם דרום יהיה אחראי לכוחות הנעים בציר באר שבע-עסלוג', ניצנה-ביר תמדה ויפרוס חוליות במספר צמתים. סדנה גייסית , השייכת לגייסות שריון, נקבעה להיות אחראית לצירים אל עריש-בלוזה-רפידים.

 הסדנה הגייסית שימשה בכל ימות השנה כסדנת השריון המרכזית של צה"ל, אך בעת חירום ובמלחמה, שימשה כעתודת המטכ"ל לתגבור הכוחות, על פי הצרכים.

הסדנה החזיקה בנוסף לגש"ח שהוכפף לאוגדת סיני, גש"ח נייד לטובת אוגדת "עוצבת הפלדה" והיא נתנה במהלך המלחמה ולאחריה, גיבוי לכוחות הלוחמים בשיפוץ המכללים, יחידות הכוח וביצוע תיקונים של הטנקים הפגועים.

בתאום עם המחש"פ (אל"ם פסח ליבנה) התחלנו לארגן זחלמי"ם, נ"נים ומשאיות תוך כוונה לצוות פלוגות אחזקה ניידות שתלונה ו/או תתמקמנה לאורך הצירים ותתנה את האחזקה הנדרשת כדי שהכלים יגיעו ליעדם, לחזית. הצלחנו לארגן פלוגת רק"ם ופלוגת רכב ב', ואם זיכרוני אינו מטעני, שתי הפלוגות יצאו לדרך כבר במוצ"ש. בינתיים ניתנה הוראה לגייס את חיילי המילואים של היחש"ם, ואלו החלו להגיע לקראת יום א'. במשך הימים הבאים המשיכו חיילי המילואים להתארגן ולהצטייד, ופלוגה אחרי פלוגה ירדו לכיוון סיני והתפרסו, כל אחת לפי ראיית הצורך באותה שעה. מאחר והגש"ח שנתן אחזקה לאוגדה ברפידים ובמרחב, דילג ממחנותיו הקבועים, פלוגותינו תפסו והתמקמו במחנותיהם. במחנה נתן נישאר סגני רס"ן משה כהן, כממלא מקום המג"ד ואני ירדתי עם כל הפלוגות הניידות, מילואים וסדיר לסיני."  מתוך דבריו של אל"ם (במיל') ניניו אברהם.

יחש"ם הערבה היה מוכן במוצאי ה 6- באוקטובר לתנועה. כיתות היחש"ם היו פרוסות בצמתים ולאורך הצירים ואנשי החוליות סייעו בחילוץ הטנקים ששקעו בחול, פרסו זחלים או התהפכו. בסך הכל תיקנו היחש"מים 87 טנקים ותומ"תים שהיו בדרכם לחזית ועוד 177 בזמן הלחימה. בנוסף תוקנו בסדנאות רפידים, טסה, בלוזה, פלס"ד  , סדנאות הרכב - למעלה מ- 4,000  כלי רכב.

"ניניו החליף את זרחיה ולאחר 3 חודשים פרצה מלחמת יום הכיפורים. היחידה הייתה כבר מסודרת ומשוקמת. היינו ערוכים למלחמה. שום דבר לא עצר את ניניו. הוא הלך קדימה ועשה וקידם נושאים ביוזמתו. אוגדה 143 של אריק שרון, ירדה על גלגלים לרפידים והיחש"ם נתן את כל האחזקה ע"מ שיוכלו להגיע לשטח, ולאחר מכן היחש"ם ירד לרפידים. ניניו ירד עם כל המטה שלו, וחיילי המילואים שגוייסו בסדנת רפידים, בירקמדה, בלוזה, בטבאסה. המפקדה ישבה ברפידים ואחרי שחצו את התעלה הוא דילג את פלוגות הרכב והרק"ם לצד השני של התעלה. הם ישבו בפהיד, והפלס"ד ישב בדיר חבית, ליד החווה הסינית. היחש"ם נתן מענה מרחבי לכל הכוחות הלוחמים, בלי סוף עבודה, יומם לילה. במחנה נתן היה העורף, נתנו מענה למרחב, תיקנו רכב מגויס במוסכי חוץ.
מה שמיוחד במפקד היחש"ם, שעשה הכול ביוזמתו. הוא הלך לשטח, וניהל את כל היחש"ם בצורת גש"ח. ניניו בנה את כל היחש"ם. הוא היה שמרן, בנה את מחלקת היצור. הצבא היה צבא דל, עני. המילואימניקים עמדו במשימות. ניניו עסק בעיקר בבניית היחש"ם לצד העמידה בתוכנית העבודה". מתוך דבריו של רס"ן אליהו בכר, מ. ימ"ח דרום .

עם סיום הקרבות לא תמה עבודת אנשי החימוש, בשלב זה החלו לעסוק ביחש"ם בשלושה תחומים עיקריים :  שיקום ותיקון אמל"ח כוחותינו, טיפול בחיילי היחידה וקליטת שלל וכחלק מכך החל יחש"ם דרום לבצע חזרה לכשירות לנגמ"שי "טורפז" ו"BTR"

תרמנו למאמץ המלחמה ככל יכולתנו ועל כך זכינו לשבחים והוקרת תודה רבים. עם הזמן, לאחר שוך הקרבות, התחלנו לקבל מהפיקוד משימות של שיקום והחזרה לכשרות כלים שונים, רכב קרבי שלל, רכב צהלי, נשק רב, ציוד אופטי וגנראטורים כל זאת עדיין בפריסה במרחבי סיני. תוך משימות אלו לא שכחנו את סדנאת האם במחנה נתן, ובאופן רצוף וקבוע דאגנו להעביר לשם בכל הזדמנות ציוד, חומרים מתכות וכל מה שלדעת ,"המומחים" שלנו חשבו שנחוץ. אכן  הוקמו במחנה נתן לאחר המלחמה סככות חדשות ששימשו מטרות שונות ונחוצות שלא היו מוקמות לולא הציוד והחמרים הרבים שהצלחנו להעביר. מספר חודשים לאחר המלחמה, החלו חיילי המילואים להשתחרר לאט לאט, התחלנו להתקפל בחזרה למחנה נתן ובהדרגה תוך כניסה לשגרת אחזקה של יחידות הפיקוד וכן תוך קבלת וביצוע תכנית ההחזרה לכשירות של רק"ם, רכב, נשק וגנראטורים. שיכתבנו את פקודות הקבע, בהתאמה לצורך השעה, בעיקר בהתייחס לתכנית העבודה המאתגרת ולמבנה היחידה וצרכיה. בנינו בשטח המחנה, שיפרנו את פלוגת הרק"ם והרכב, הן בכלים והן באמצעים. העברנו את משרדי היחש"ם למקומם החדש והתארגנו למאמץ הלא קטן לעמוד בתכניות העבודה .

במשך כל תקופת המלחמה ואחריה, למרות כל הקשיים, היעד של הטיפול בפרט, האוזן הקשבת לחייל והטיפול בכל בעיותיו האישיות לא ירד מסדר היום והמשיך להיות הנושא המועדף על מפקדי ומטה היחש"ם." מתוך דבריו של סא"ל (במיל') אברהם ניניו.

כך סיכם סא"ל אברהם ניניו מפקד יחש"ם דרום את מלחמת יום הכיפורים :

"אינני זוכר בדיוק כמה זמן שהיינו בסיני גם לאחר המלחמה, אולם לאורך כל המלחמה וגם לאחריה, הפלוגות הפרוסות ברפידים, בטסה, במתלה, בביר תמדה,,, וכן פלוגת הגישור והצליחה,,, נתנו את השרות והאחזקה לכל הכוחות ששהו במרחב ללא לאות במסירות יום ולילה."